תפריט
״המדינה, תפקידה לשמור עלינו. אנחנו שומרים על הגבול והמדינה שומרת עלינו. כל אנשי נחל עוז, כולל מי שנמצאים כרגע בידי האוייב מילאו את חלקם בחוזה לאורך שנים וברגע הכי חשוב המדינה לא קיימה את החוזה איתנו.
באותו בוקר לא היתה מדינת ישראל בנחל עוז. לא היתה ממשלת ישראל. היו שברירים אמיצים מאוד של צבא הגנה לישראל. היו לוחמים מדהימים שהצילו אותנו – צבא אי אפשר להגיד שהיה״ – דברי אמיר תיבון, איש נחל עוז.
ערב שישי 3.11.23, קהילת (ניצולי) נחל עוז מגיעה לכיכר החטופים ומתקבלת בחיבוק רחב ולב שבור של אלפי אזרחים שהתאספו להיות איתם בקריאה משותפת להחזרת החטופים
קהילת נחל עוז היא הקהילה השלישית שמגיעה כקבוצה לקפלן או לכיכר החטופים כדי להביע את מחאתה. הראשונים היו ניצולי כפר עזה. הם הגיעו לקפלן ומאות האזרחים שבאו לחזקם עמדו מבולבלים מולם. לא יודעים מה לעשות עם הכאב הגדול שבתוכם ועם הרצון העוד יותר גדול לסייע במשהו, אבל איך? ומה אומרים? כי מול ניצולי הטבח הבלתי יאמן אין מילים וגם לא מחוות…
אחריהם הגיעו לכיכר החטופים ביום חמישי 2.11 אנשי ניר עוז, הקיבוץ שמתוך 450 חבריו 80 חטופים ונעדרים וכ-25 הרוגים.
וביום שישי לסוג של קבלת שבת הגיעו אנשי נחל עוז. הקשיבו לסיפורי הנשארים הדורשים את שחרור יקיריהם:
מעיין, אמא של דפנה בת 14 ואלה בת 8.5 שנחטפו לעזה
אורי רביץ, בנה של אלמה אברהם בת ה-84 שנחטפה לעזה
דבורה, אמא של צחי עידן שלאחר שבתו מעיין נרצחה – נחטף לעזה
דני, אביו של עמרי מירן שנחטף מביתו לעיני אשתו ושתי בנותיו: 9 חודשים, ושנתיים וחודשיים
