תפריט
אני מבינה שלהרבה אנשים טובים בציבור הליברלי קשה עם מה שהם בטעות מבינים כ"הכללות". עוד אני מבינה, שיש אנשים טובים שהולכים להפגנות ומדי פעם עומד לידם מישהו עם כיפה ואז כשחבורת מיסיונרים אלימה מפרה הוראת בית משפט וכופה גירסה קיצונית של ההלכה באמצע העיר שלהם – הם לא מצליחים ליישב בין הדברים.
ובעיקר אני מבינה שכל הבלבולים האלה שמתודלקים כל הזמן על ידי בעלי אינטרס, מובילים בסוף לשגיאות ומשם להכרזות של עיתונאים ושופרות מטעם על "פיצולים במחאה", ושכבר שבוע לא מתעסקים במה שצריך ושבצד השני ישבו ונקרעו מצחוק כל השבת כי הצליחו להפיל את הליברלים בפחים של עצמם. אז בואו ננסה לעשות סדר.
הציונות הדתית מהווה 7% בקירוב מהאוכלוסייה. מתוכם, כעשרים אחוז מזהים את עצמם כדתיים ליברליים. כלומר קצת יותר מאחוז מהאוכלוסיה, כלומר אפילו לא מנדט. זה לא פחות ממטורף שכל המערכת הפוליטית והמחאתית והציבורית והאקטיביסטית יוצאת מדעתה מרגשות אשמה בגלל קבוצה כל כך קטנה. זה לא פחות ממטורף שהמדינה נשרפת וכבר כמעט שנה מתעסקים בדבר שאין לו שום משמעות אלקטורלית. וזה לא פחות ממטורף שאנשים מוותרים על הגדרות זהותיות שהגיע זמנן כבר בשנות השמונים מחשש שירחיקו "דתיים ליברליים".
אל חשש – אתם לא תרחיקו אף אחד. האמינו לי שדתיים ליברליים, אלה שלא הצביעו לסמוטריץ' ולבן-גביר, מבינים את הסכנה הנשקפת מהם הרבה יותר מכל חילוני שפירק מחיצות בכיכר דיזנגוף. הם לא יגידו למחאה שהיא מרחיקה אותם מהסיבה הפשוטה שברור להם שהם חלק ממנה, בדיוק כפי שברור להם שהם חלק אינטגרלי מהציבור הליברלי בישראל. התפיסה העצמית שלהם בעניין הזה נובעת מאותן הסיבות שבגללן הם לא שולחים את הילדים שלהם למוסדות החינוך הפוליטיים של ה"ציונות" הדתית ושבגללן הם לא בנו את ביתם במאחזים לא חוקיים בשטחים.
המנוע האידיאולוגי של ההפיכה המשטרית והדתית שמתחוללת בישראל הוא הימין הדתי וה"ציונות" הדתית – על ההנהגה הפוליטית שלה והאליטות שלה והציבור שלה – שכבר למעלה מעשור דוחף בכל הכוח גירסאות שונות של ההפיכה וחותר להרס מערכת המשפט. אלה האנשים של קהלת. אלה האנשים של הגרעינים התורניים ואלה האנשים שאחראים לאירועים המחרידים ביותר של אלימות פוליטית שקרו בישראל. סמוטריץ' הוא גלגול של ה- D9 של מוטי יוגב בדיוק כפי שסטרוק היא גלגול של אורי אריאל. הם עקביים ונחושים וזה ממש לא התחיל לפני שנה.
הנחת המוצא, שנכונה לדפוסי הצבעה בכללותם, היא שציבור ופרטים הבוחרים במפלגה כלשהי חזקה עליהם שהם תומכים בעמדותיה ובמדיניותה לפחות במידה ניכרת. לכן השימוש במונח ״הימין הדתי״ אינו חל מן הסתם על פרטים המגדירים עצמם כדתיים ומחזיקים בערכים דמוקרטיים וליברליים או על כאלה שמצביעים למפלגות שמקדמות עמדות דמוקרטיות. ובמילים אחרות חברים, מי שתומך במפלגה ומצביע לה וממשיך לתמוך בה עדין אחרי השנה שעברנו – משמע שהוא מזדהה עם דרכה ועמדותיה.
הציבור של המפלגה המכונה "הציונות הדתית" לא רק שאיננו נחרד ממנה ומראשיה, אלא ממשיך לתמוך בה על פי כל הסקרים. בה ובתועבות המוסריות שהיא מקדמת – מלימור סון הר מלך שמכתירה רוצח תינוקות לצדיק, דרך בן גביר ועד סמוטריץ' שחושב שצריך למחוק כפרים שלמים, וזה בלי שאמרתי מילה על ביזת קופת המדינה. את מי בדיוק אתם רוצים לקרב? האם אחרי כל חודשי המאבק לא הבנתם עדין שאם יש גרעין קשה שרוצה לפרק את הדמוקרטיה הישראלית ובז לערכים ליברליים ותומך בהדתה – זו הקבוצה?
טיעון ה"דתיים המתונים" הוא טיעון פיקטיבי ומניפולטיבי. לא בגלל שאין דתיים מתונים – ודאי שיש. אלא בגלל שאין קשר בין קיומה של הקבוצה הזו והיותה חלק אינטגרלי מהמחאה ובין מאבק חורמה בימין הדתי וזכותו של הציבור הליברלי והחילוני להגדיר את עצמו.
פוליטיקה מודרנית היא מערכת בינארית שמבוססת על אוייב וחבר, על מי איתי ומי נגדי. אין מאבק שיכול להצליח בלי ההגדרות הללו. מי ששב ומעלה את טיעון הדתיים המתונים מחבל במודע ביכולת של המחנה הליברלי לבנות את זהותו ולתרגם את עוצמתו לכוח פוליטי. למעשה, הוא מחבל במאבק פעמיים – פעם אחת ביכולת של המחנה להגדיר "מי אנחנו" ופעם שניה בהגדרה של היריב שמולו אנחנו נאבקים.
מי שהטיף למוחים בדיזנגוף ומי שטוען שהמחאה "מרחיקה את הדתיים המתונים" הם באופן מפתיע אינם דתיים ליברליים בעצמם אלא אנשים שכבר שנים מחזיקים בתפיסת עולם פוליטית מסוימת מאוד שהובילה, בין היתר, למחיקתו של השמאל הציוני ושהתווכחתי איתה כבר אלף פעמים וכנראה אתווכח אלף נוספות אבל לא היום כי זו לא הפואנטה.
לאנשים שהם גם ימנים וגם ליברליים או גם דתיים וגם ימנים או גם דתיים וגם ימנים וגם ליברליים יש הרבה מאוד בתים פוליטיים ואפשרויות – ליברמן, סער ואלקין ובני גנץ וחילי טרופר.
אתם יודעים למי אין אפשרויות פוליטיות? לאנשים חילוניים וליברליים שרוצים גבולות קבע לישראל. אני מציעה להתחיל לדאוג לייצוג הפוליטי של הכמה מיליונים האלה ולא לייצוג הפוליטי של כמה אלפי דתיים שאם הם סולדים ממפלגת הבית של הציונות הבית יש להם עוד שלוש אפשרויות והם מוזמנים להקים רביעית. אגב, היתה פעם מפלגה כזו, קראו לה מימד, ולא היה לה מספיק אלקטורט.
עוד אני מציעה שהמצפון של ישראלים ליברליים יהיה עסוק בדאגה לעתיד ילדיהם ועתיד החסכונות ואולי גם בעתידן של קבוצות מיעוט בישראל ושל נשים בישראל ולא בחשש שמא הביטוי האותנטי לחרדה ולזעם העצומים שהם חשים יפגע – אולי – בכמה אלפי אנשים.
בחיאת, קצת פרופורציות וסדרי עדיפויות, בכל זאת מלחמת קיום על הבית.
ומילה אחרונה לכל השופרות החמודים שהזדרזו להכריז על מלחמת דת – אם אני הייתי חלק ממגזר שהוציא מתוכו את כל האנשים שמופיעים בתמונות כאן למטה, היתי עסוקה בחשבון נפש נוקב ולא בהתקרבנות ובהטחת האשמות בפחדיהם המוצדקים ובמאבקם העוד יותר מוצדק של יהודים אחרים. הביטו היטב בתמונות האלה ושאלו את עצמכם איך גדלו אצלכם כל אלה ואיך קרה שהם גדלים רק אצלכם. הנה לכם הכללה להתעסק בה.
