501 באוקטובר – מהשבעה הזאת קמנו לזעוק בירושלים
לאחר היום ה-500 להפקרה ולהקרבה שהיה כולו הפגנות בכל הארץ ובשני מוקדים עיקריים מול בית נתניהו בירושלים ובכיכר החטופים בתל אביב, הפעילות נמשכת בירושלים.
סוג של היידפארק נאומים ואירועי שיח במאהל המשפחות מול הכנסת ובמשמרות 101 ליד בית ראש הממשלה ברחוב עזה / מטודלה
״…באופן מטורף חמאס מוכן לשחרר את כל החטופים ובממשלת ישראל יש שמתלבטים האם להחזיר את כל החטופים? וזורים מילים לרוח ״עסקה״, ״שלב א׳״, ״שלב ב׳״ – אין שלבים כשמדובר בשבים!
אנחנו מדברים על בני אדם, על בני אדם שאנחנו מכירים אצ פניהם, על אנשים שכשאנחנו פוגשים אותמנו הם מספרים לנו על תעצומות הרוח האנושית המדהימות שהם הפעילו בשבי! והם מספרים איך הם דמיינו את הטבע שהם לא ראו אותו כמעט שנה וחצי! איך הם דמיינו מוזיקה…״
״לפני חודשיים לצערי הצטרפנו למשפחת השכול, הבן שלנו סמל ראשון יובל שוהם נהרג בג׳יבליה בנר רביעי של חנוכה והדברים שפעלתי למענם הפכו להיות יותר אינטנסיבים, והמסירות שלי לעניין הפכה להיות יותר גדולה. הדבר שאני מסתובב איתו כאדם שומר מצוות אבל גם כמי שעוסק הרבה מאוד שנים בהיסטוריה זו המחוייבות היהודית המאוד מאוד ותיקה לסוגייה של פדיון שבויים…״
״הערך של פדיון שבויים הוא מאוד מאוד גדול. אממה יש משנה שאומרת שהחכמים עושים שלא לשלם מחיר גבוה מדי מפני תיקון עולם. כדי לגרום למוטיבציית יתר על ידי השובים. בעצם כל הדיון ההלכתי הוא על הסוגייה הבטחונית. החשש שהדבר הזה יגרום לסכנה גדולה יותר. אבל הרבנים בני דורינו דנים בשאלה הזו. לדוגמא הרב שלמה גורן אומר זה נכון יש סכנה כזו אבל אם נפגע במורל של החיילים שלנו, אז זו גם סכנה בטחונית…״
״ ביום הזה אזלו לנו המילים. איןו מילים שיכולות להכיל את המצב הזה. הדבר היחיד שאני רוצה לשתף אתכם בו זה שמאוד מאוד חשוב לי שהקולות הגזעניים, הסקסיסטים, ששי המלחמה, שונאי האדם לא יהיו אלו שייצגו את היהדות. רוב היהודים והיהודיות בעולם אינם כאלו. אנחנו אנשים חפצי שלום ואנחנו נשים חפצות חיים. אנחנו מאמינים ביהדות שהיא פתוחה שהיא אוהבת אדם. זו היהדות שצריכה לדבר בקול רם ואת הקול הזה אנחנו צריכים וצריכות לשמוע יותר״
״זה לא מספיק להיות רק במליאה, זה לא מספיק להיות בוועדות. צריך להיות ביחד עם הציבור. להיות כתף אל כתף במאבק הזה. קודם כל כדי להציל את האחים והאחיות שלנו – זה הדבר החשוב ביותר. אח״כ לתקן את הכל…״
״אני אילת פלר מימון מתנועת אמהות בחזית.
אנחנו תנועה של עשרות אלפי אמהות ללוחמים וללוחמות. אנחנו דורשות שיוויון. ואנחנו אומרות שהמוטיבציה לשירות ערכי מתחילה קודם כל בבית – להיות בני אדם קודם כל ולפני הכל, איכפתיים, ערכיים, תורמים.
ואנחנו דורשות מממשלת ישראל קודם כל ולפני הכל להחזיר את כל החטופות והחטופים הביתה. וזה לא משנה אם אלו חיילים או אזרחים. זו חובתה המוסרית של מדינת ישראל כשהיא דורשת מהאמהות לגייס את היקר להן מכל לצה״ל. זה לא להפר את החוזה הבלתי כתוב ביננו לבינה שאומר אם הבן או הבת שלי יפלו בשבי או ייחטפו חלילה מדינת ישראל תעשה הכל, הכל, הכל כדי להחזיר אותם הביתה וכרגע החוזה הזה הופר..״
״…עוברים שנה שבה יום יום, ביקור אחרי ביקור – בוכים, בוכים, מתחבקים וזה רק מחמיר. כלומר אנחנו הולכים ומתרחקים מהשביעי באוקטובר – החרדה קצת ירדה, אבל הדיכאון המריא ואנשים מגיעים שהם לא מצליחים לישון ולא מצליחים לחשוב והריכוז פגוע ואין אמון בשום דבר. בתים מתפרקים, ילדים חוזרים לישון עם ההורים…״
״החלטנו שאנחנו עושים מעשה – מפסיקים את העבודה שלנו עולים לירושלים ומקדישים את הזמן לנסות להחזיר אותם הביתה ולנסות לקם את המקום הזה.
המאהל עצמו הוקם בידי יעקב גודו שבנו תחום נרצח בכיסופים ומעוז ינון ששני הוריו נרצחו בנתיב העשרה, ודוד אגמון. הם בחוכמתם הבינו כבר חודש אחרי (ב-30 של תום) שרק אם נבחרי הציבור שלנו ירדו ממקומם ותהינה בחירות יש פה מקום לריפוי. והם הקימו את המאהל הזה״
- אם במקרה התעוררת בשמונה בבוקר לשמע האזעקה הקורעת את אור התוף, קומי במהירות, רוצי לסלון, הדליקי טלוויזיה והצמדי למראות מחרידים מעולם לא מוכר
- אם את מתחילה להבין מתוך המראות של עשרות טויטות לבנות עליהן גברים בשחור עם רובים שלופים, שזו התקפה חסרת תקדים בהיקפה על כל עוטף עזה, נסי מייד להתקשר לאחיך שחי בבארי. אם הוא לא עונה הזכרי תיכף שבשעה כזו הוא לא עונה
- במקרה כזה התקשרי מייד לגיסתך לילך ובדקי שהם בסדר וכי הם נכנסו לממ״ד
- יתכן שגיסתך תגיד לך שמפחיד, שיש בחוץ יריות וצעקות בערבית ושהבית של חן השכן ממול עולה באש…
צילומים ותיעוד: עידית אבישי, מורן סבוראי