״אני יודע, מחאות המוניות והפגנות זה דבר נהדר. הן גורמות לנו לחוש מאוחדים וחזקים. אני מכיר את זה היטב כמפגין וכמארגן הפגנות דומות בפולין. אבל צריך יותר מזה. בעיקר משום שבמוקדם או במאוחר, תחושת השחיקה תגיע. זה טבעי, וזה לא צריך לתסכל אותנו
ד״ר קז'ישטוף שמישק, חבר פרלמנט פולני בנאום שנשא בכנס 1 במאי של קרן ברל כצנלסון
עליי להזהיר אתכם: לעתים האוטוקרטים לוקחים צעד אחורה. זה לא מעיד על כישלון. הם פשוט לוקחים קצת זמן כדי להיערך טוב יותר לסיבוב הבא. כך קרה עם איסור ההפלות בפולין. הם לא היו אמיצים מספיק כדי להעביר את החוק בפרלמנט בזמן מחאת הענק, אז הם עשו זאת כעבור מספר שנים, באמצעות בית המשפט החוקתי שבשליטתם.
אחרי תקופת ההפגנות ההמוניות מגיעה תקופת העבודה האפורה:
תבנו תקשורת משלכם – אתם תראו שזה רק עניין של זמן עד שהאוטוקרטים יניחו את ידיהם על עיתונים וערוצי טלוויזיה. תראו מה קרה בהונגריה. אצלנו בפולין המצב הרבה יותר טוב, משום שיש לנו תקשורת פרטית חזקה.
תתמכו במאבקים אחרים, גם אם אתם חושבים שזה לא נוגע אליכם. להט"בים, נשים, עיתונאים, מהגרים, שופטים ונוער. כולם יהפכו במוקדם או במאוחר למטרה.
לפני כמה ימים פגשתי את מריאן טורסקי, ניצול שואה בן 96, ששרד את אושוויץ-בירקנאו. הוא נפגש עם גוש השמאל בפרלמנט הפולני, והמסר היחיד שהוא ביקש להעביר היה: "אל תהיו אדישים!". אל תפנו עורף לכל מי שסובל מאפליה, השפלה או הדרה. משום כך, עלינו להתנגד לכל ביטוי, ולוּ הקטן ביותר, של שיח שנאה.
תביעו בגלוי את עמדותיכם הפוליטיות. תתמכו בחברה האזרחית העצמאית באמצעות זמנכם, מרצכם וכספכם. אוטוקרטים שונאים כל דבר פרטי שאינו נסמך על משאבים ציבוריים.
תהיו אמיצים ככל שביכולתכם. טימותי סניידר אומר: "אם איש מאיתנו לא מוכן למות למען החופש, כולנו נמות משועבדים". כמו כן, הוא מדגיש: "למדו ממה שקרה במדינות אחרות. שמרו על קשרים עם חברים בחו"ל, או שתכירו חברים חדשים בחו"ל. קשיי ההווה הם חלק ממגמה כללית. ואף מדינה לא תמצא פתרון לבד". זה בדיוק מה שאנחנו עושים כאן עכשיו, בתל אביב.
זו אסטרטגיה שמאפשרת לא רק לשמר את המומנטום שיש לכם בישראל כרגע, אלא גם לבנות קשרים חזקים בין קבוצות ובין בני אדם. מזה בדיוק האוטוקרטים חוששים. זה הסיוט שלהם.״