הפקרת החטופים זו בגידה במובן העמוק ביותר שאפשר לתאר | אבנר וילן
אבנר וילן, יזם הייטק ובכיר לשעבר במערכת הביטחון
גם אם מישהו סבר שבחודשים הראשונים צריך להכות בחמאס בכל הכוח גם במחיר אי שחרור החטופים, היום כבר אין תירוצים. כל אזרח יודע שאם חלילה יפול בשבי, המדינה לא תהיה שם בשבילו. זו בגידה במובן העמוק ביותר שאפשר לתאר. זו טראומה שתהדהד דורות קדימה, ואת ההשפעות שלה קשה לצפות עד הסוף.
הטראומה הזו תשפיע על ההחלטה של כל אחד ואחת האם הוא בוחר לחיות כאן, האם היא מגדלת כאן את ילדיה ושולחת אותם לצבא, האם נשלם מיסים ונתרום כל מה שאפשר לחברה – או שאנו הופכים לחברה אינדיבידואלית שבה כל אחד לעצמו, או כל מגזר לעצמו. הטענה שלי היא שלמרות כל מה שעברנו, עד לפני מספר חודשים עדיין היינו חברה סולידרית. במבחן התוצאה – כל המדינה התגייסה בשבעה באוקטובר. מי למילואים, מי לעזרה לחיילים, מי להתנדבות בחקלאות, ומי "רק" לעזור לשכן או חבר ולהיות לו אוזן קשבת. כל אחד ואחת לפי יכולתו.
כל אזרח יודע שאם חלילה יפול בשבי, המדינה לא תהיה שם בשבילו. זו בגידה במובן העמוק ביותר שאפשר לתאר. זו טראומה שתהדהד דורות קדימה, ואת ההשפעות שלה קשה לצפות עד הסוף.
תוסיפו למחדל נפילתו של סמל גור קהתי זל בלבנון והשקרים של נציגי צהל למשפחה, להפיכת המשטרה לגוף פוליטי ותרבות השקר שמתפשטת בה, ותקבלו תחילת נתק מלא בין האזרחים לממשלה וגופי השלטון
ראינו את זה קורה באיראן, בטורקיה, הונגריה, ובמקומות נוספים. אנחנו לא שונים. זו לא רק ההפיכה המשטרית, ולא נכון להתעלם מזה או לנסות להתמודד עם זה בטיעונים לוגים. זה משבר אמון שמחלחל בבטן ומציף תובנה רגשית שזה פשוט לא מקום נכון לחיות בו, זה לא שלנו.
כדי שתהיה לנו תקומה כל אחד מאיתנו צריך לעשות שני דברים: האחד - להחזיק מעמד כי ברגע שנוותר כבר הפסדנו. והשני - לפעול להחזרת החטופים והפלת הממשלה. ללכת להפגנות, לחזק את המשפחות, מה שאפשר.
הראשון: החזרת החטופים. זה דחוף, אין להם זמן.
השני: כינון ועדת חקירה ממלכתית כדי להתחיל להתמודד עם מה שהביא עלינו את השבעה באוקטובר.
והשלישי: פיזור הכנסת והליכה לבחירות.
לצערי קשה להעריך כמה זמן זה יקח. הקואליציה הזו הוכיחה שאין לה קווים אדומים, אין לה מוסר ואין לה אלוהים. יעשו הכל כדי להחזיק בכיסא. ינרמלו כל עיוות, שחיתות, וינפצו כל שביב ממלכתיות בכל מוסד רק כדי לא לשאת באחריות. אבל שלושת הדברים האלו יקרו. השאלה היא מה המחיר שנשלם עד אז.
השינוי שעוד יגיע לאו דווקא שלילי. מן העפר עשויה לקום חברה ישראלית חדשה, ישראל 2.0, שתדע לאפשר לנו לחיות פה גם עוד 100 שנים קדימה. בשביל זה צריך סבלנות.