איתמר, אתה הסכין שמעמיקה את השסע

שלום לך איתמר
לו זה היה תלוי בי הייתי עומד פה בפנים גלויות. אבל אין באפשרותי להיחשף. אני א׳ ואני אח שכול. אני א׳. עד לא מזמן לוחם ומפקד של מבצעים חשאיים, מסכני חיים, מחוץ לגבולות המדינה. במשך יותר מ20 שנים, הבוס שלך (ביבי, לא סמוטריץ׳) שלח אותי למבצעים אלה. בסיומם לא די לאמר כוחותינו שבו בשלום. גם שנים אחריהם אני מנוע מלהיחשף. אלו מבצעים להגנת כלל תושבי ישראל על מגוון הדתות שבה. ימנים ושמאלנים, תומכי הרפורמה ומתנגדי המהפכה. 20 שנה בהן עזבתי שוב ושוב את שולחן השבת ואת משפחתי.
אני לא בחזית המחאה. אני לא חושב שאי פעם דיברתי במגאפון. ומקווה שלא אעשה זאת שוב. אני לא מייצג את המשפחות השכולות. אני לא מייצג את הלוחמים. אני מייצג את עצמי, את משפחתי ואת אחי שנפל בקרב. אני מייצג את ההורים שלי, אותם הורים שחתמו לי לשירות קרבי. אותם הורים ציוניים, בוני ארץ ומגיניה. אותם הורים שבמשך יותר מ 20 שנה לא ישנו. אותם הורים ששבוע שעבר כססו ציפורניים בתקוה שאולי לא תגיע לטקס בבית העלמין.

בנאום ההשבעה שלך לממשלה סיפרת על דנה, אם מבאר-שבע. עכשיו אספר לך אני סיפור על אמא אחרת, חנה.
חנה (שם בדוי) היא אם שכולה, יש לה שני ילדים (השלישי כבר טמון בחלקה הצבאית). היא הולכת לבית העלמין מדי יום זיכרון, עם המשפחה והחברים. אבל היא הפסיקה לעשות את זה. כי איימו עליה, קראו לעברה קריאות. כל מיני אמירות מגעילות בוטות, מבזות שלא אחזור עליהן במקום הזה. אחר כך התחילו לצעוק עליה נגד המדינה, נגד עם ישראל. ולמה חנה לא תביא יותר את ילדיה לבית הקברות? כי זה הפך להיות בילוי מאוד לא מומלץ למשפחות שכולות.

המפכ״ל אומר עליך שאתה איש חם ומחבק. וזה בינתיים המשוב היחיד שקיבלנו על היכולות שלך. הבטחת משילות, הבטחת חאן-אל-אחמאר, הבטחת מלחמה באלימות. אז מה אתה איתמר? שקרן? חסר יכולת? אולי שניהם?

איש יקר לליבי מהציונות הדתית שאל אותי לאחרונה האם אני אופטימי? האם ניתן לאחות את השסע? איתמר, אתה הסכין שמעמיקה את השסע. אני לא מתבלבל. ראש הממשלה אוחז בסכין ומכוון אותה. וביחד אתם מונעים מאיתנו להחלים. סגרתם כמעט לגמרי את הגולל על מחשבות פיוס.

באת ושיחקת ברגשות של המשפחה שלי ביום הקשה לה ביותר. שלחת את ילדיך, ״פרחי״ לה פמיליה להעליב בנו ולהרביץ לנו. בבית העלמין.
איך אתה מעז?
את המעט שעדיין מאחד אותנו זיהמת למען האהבה העצמית שלך. לעולם לא תהיה חלק מאיתנו, בוני הארץ ומגיניה. מימין ומשמאל. הרעות, ההקרבה, והצוותיות תמיד יהיו זרים לך. לא משנה כמו שמות תיתן לתפקיד שלך, בכמה ישיבות קבינט תשתתף וכמה ניצבים תמנה.

מה אני מאחל לנו?
שתלך מאיתנו ונוכל להחלים. שנמצא תרופה ונלמד לשבת ביחד, שמאלנים וימנים, מתנחלים ותושבי מדינת תל-אביב. השפיות תחזור לארצנו ואתה לא מוזמן.

אלימות בבתי קברות היא המורשת שלך.
שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן ההוא. אנחנו ננצח