חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

אחי נפל ברמת הגולן, אני טייס קרבי, קרעי והחבורה קוראים לנו בוגדים ועכשיו דורשים מאיתנו ממלכתיות?

״אחרי שקרעי, דיסטל, גוטליב, אמסלם, ואחרים קראו לנו טירוריסטים, אנרכיסטים, בוגדים, שלחו אותנו לעזאזל, אתם מבקשים שננהג בממלכתיות בשם האחדות?
אז בשם האחדות והממלכתיות אני קורא לחברי הממשלה שלא שירתו בצבא – אל תגיעו לבתי העלמין! זה הכבוד המינימלי שאתם יכולים לתת לנופלים״

ירון, אחיו של איתן גיסין שנפל עם 23 חבריו לסיירת שיריון בקרב הנורא בבוקעתה שברמת הגולן, ביום השלישי למלחמת יום הכיפורים.

בהתחלה ראינו אחד או שניים. השלטים שהחזיקו עוררו צמרמורת. תמונה של אח או אבא או בן שנפלו. אבל ככל שהתקרבו ימי הזכרון מספרם גדל. הם נראו בקפלן והם נראו בחיפה והם נראו בבאר שבע. הם התארגנו לקבוצה כשהמתח והחרדה לקראת יום הזכרון המתקרב מרחפים מעליהם בשאלה: מה נעשה? מה נעשה עם זכר היותם? מה נעשה עם קורבנם? עכשיו כשאיום הדיקטטורה גובר

(צילם ברגישות את המשפחות השכולות: בן כהן)

ההתחלה היתה מכתב לגלנט שבו הם מבקשים לא לשלוח להם את שי החג, אח״כ החליטו להחזיר אותו, אח״ב התגבש רעיון לעשות מיצג מהחבילות שיקבלו ממשרד הביטחון. ובתוך כל זה יום הזכרון מתקרב.

ואז הם מכנסים מסיבת עיתונאים בכפר המכביה ובה פונים לממשלה ומבקשים שפוליטיקאים לא יגיעו לבתי העלמין ולא ישאו בהם נאומים: 

זה כמובן לא עזר. שר הבטחון גלנט התנגד לבקשה: “בימים אלה, יותר מתמיד, נדרש לחברה הישראלית מסר מאחד, ולא מסר מפלג. בבתי העלמין הצבאיים קבורים חללים מכל חלקי החברה והעם. הדרישה להוצאת נבחרי הציבור מבתי העלמין, כמוה כדרישה לקיפול דגל ישראל”

אז כאמור כל הפניות לא נענו. הפוליטיקאים התעקשו להגיע ומצוקת המשפחות גברה. בעיקר הדעת לא סבלה את המחשבה שבן גביר יגיע לבאר שבע לשאת שם נאום.

ואז החלו לצאת הודעות של הורים שהם עצמם לא יגיעו (גלנט אגב, אמר לאחות שכולה שאם מפריעה לה נוכחות של פוליטיקאי בבית העלמין, שהיא עצמה תגיע ביום אחר)

אמיר היה בנו של ח״כ לשעבר זאב בויים (ליכוד), בן למשפחה רוויזיוניסטית ותיקה
דרור אחיו, לראשונה מאז 1974 לא יעלה השנה לקבר
אילן גרוף שנהרג בחווה הסינית בכיפור הארור ההוא

ולדברי נעם לניר, בנו של הטייס סא״ל אבי לניר, שמטוסו הופל ביום כיפור מעל שמי סוריה והוא עונה למוות בשבי הסורי:

אז בינתיים קריאתן ובקשתן של משפחות השכול, כולל של משפחות השכול הדרוזיות הושבו ריקם. הפוליטיקאים יגיעו על אפן ועל חמתן.

אבל המשפחות מתארגנות לקראת אירועי יום הזכרון:

מוצ״ש 22.4.23, בשעה 19:00 בקפלן נערך המיצג “נאיר נזכיר”

צילמה: אורנה נאור

צילמה: אורנה נאור

יום שלישי, 25.4.23 יערכו בשעה 11:00 טקס זכרון ממלכתי עצמאי ברוטשילד 16, ת״א

ועוד צפויים אירועים

6 תגובות

  1. כ”כ עצוב… אתם מדהימים. חזקים. מקווה שבכ”ז הפוליטיקאים יתעשתו. תודה שאתם אתם

  2. פוליטיקאי יקר – אם לעשות דווקא זה בדמך – אז אנא כבד את זכרון יקירי ויקירות האומה שנפלו למען המדינה ושא רגליך למקום אחר. מקומך לא עם הבאים למקום הכואב שלנו. ואם אתה בא בנפש דאובה וחפצה – של נעליך מעל רגליך, הרכן ראשך ודום ביחד עם כולם. האזן לשקט ולסערה הפנימית שמושיטה לב חם ואוהב לאלה שהקריבו נפשם. יקירינו ויקירותינו.

    1. יום שהוא חשוב לא לפוליטיקאים,אלא לאותם אנשים הנושאים את זכר יקירם ביתר שאת , ביום זיכרון לאומי,לא חגיגי,לא מרהיב,לא ידידותי לסביבה.אנשים שנצרבו בעורקינו ,לעד.

  3. מסכימה עם כל מילה. במותם ציוו עלינו לשמור על הדמוקרטיה ועל מדינת ישראל. מחזקת את המשפחות השכולות כל אחת בבחירתה אם להיות או לא טקס זו זכותם. היום הזה הוא שלהם ועבורם יום בו אנחנו מכבדים אותם על ההקרבה שלהם למען המדינה לכן צריך היה לכבד את הבקשות שלהם. עצוב מאד.
    יהיה זכר הנופלים ברוך 🙏🙏

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מחאות | הפגנות | מעקב חקיקה | קבוצות מאבק | עדכונים מהשטח:
כל מה שחשוב למחנה הדמוקרטי-ליברלי - אצלך בווצאפ

דילוג לתוכן