חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

מאז ועד היום ״מדינת ישראל״ לא קיימת – אלדד אדר

יש הורים שמספרים שעד היום אין להם מושג איפה מצאו את הילד או את הילדה ובאיזה מצב. נשרף? נרצח? איפה? כלום. חזרנו מאה שנה אחורה לפרעות ולשואה.

אנחנו קיבלנו את ההודעה הקשה בצורה מסודרת מהמעוצה שלנו. הורים אחרים לעומת זאת קיבלו טלפון מחברה קדישא ״הילד שלכם פה בארון, בואו לקחת אותו…״

אלדד אדר, אבא של גילי אדר שנרצחה במסיבת הנובה

על ההודעה שקיבלו לעומת הורים אחרים

הגיעו נציגים של המועצה האזורית. אנחנו שייכים למועצה אזורית מודיעין, אני חייב להגיד שמהבחינה הזאת החוויה הייתה שעשו את זה מסודר ומכובד

"במשך כמעט שבוע ניהלנו חמ״ל שעבד בפול גז בניוטרל. הרמנו אינסוף טלפונים לכל מי שאני מכיר בשב״כ, במוסד, ניסיונות לאיכונים של הטלפון, וקיבלנו תשובות סותרות. יצרנו קשר עם חברות הייטק וסטארטאפים שעובדים עם בינה מלאכותית ויש להם שיטות.

כבר ביום שני התחילה לחלחל המחשבה שגילי בעזה או שהיא איננה. ביום שישי בבוקר, היו מלא אנשים בבית, החברים של גילי היו בחוץ, והגיעו נציגים של המועצה האזורית שבישרו לנו בצורה מסודרת ומכובדת את הבשורה הנוראה מכל.

אנחנו שמענו מהורים דברים מזעזעים, יש הורים מהמסיבה שקיבלו טלפון מחברה קדישא ״הילד שלכם פה בארון בואו לקחת אותו״, לא הגזמה. אנחנו קיבלנו את ההודעה בצורה מסודרת."

אין מדינת ישראל בסיפור הזה של הרצח של גילי

התחלנו לנסות להבין מה קרה שם. ואני לא יודע כלום. אף אחד לא יודע כלום. החברים הנחמדים שבאו להודיע לנו שמצאו את גילי, אורנה שאלה אותם שאלה פשוטה איפה היא, והם לא ידעו. הם היו אנשים מקסימים, באמת עשו מאמץ, ואמרו ״אנחנו לא יודעים״. יצאו החוצה והתחילו לעשות טלפונים למשרד הבריאות ולכל העולם ואשתו.

אקדים את המאוחר ואגיד שמאז ועד היום, מבחינת ״מדינת ישראל״, כלום. אף גורם לא בא לשבת איתנו בצורה מסודרת, להסביר לנו, לשאול אותנו. כלום כלום כלום

לימים ראינו את גילי בשטח במסגרת התחקיר שוכבת. גילי מהבודדים שנותרו ״נקיים״, שלמה. אבל אנחנו בשלב הזה לא יודעים כלום, ומנסים להבין מה קרה לגילי. מה קרה שם. ואין מידע.

אני אקדים את המאוחר ואגיד שמאז ועד היום, מבחינת ״מדינת ישראל״, כלום. אף גורם לא בא לשבת איתנו בצורה מסודרת, להסביר לנו, לשאול אותנו. כלום כלום כלום. אין מדינת ישראל בסיפור הזה של הרצח של גילי.
אני אפתח סוגריים וכן אגיד לכם, כשחייל צה"ל נופל ההורים יקבלו הכול. הייתי שם מהצד השני, אתה מבקר את ההורים, מספר להם מה היה, מציע להם לבוא לשטח, פה נתקלנו, פה נהרג. יש תחקיר מסודר, צוות מסביב, פלוגה, מחלקה, גדוד, ויודעים לשחזר מה קרה ולספר להורים. פה הוא חטף צרור, פה הוא נפל וכו׳.
אצלנו כלום. כלום. יש הורים, ואני בשיחות איתם, שעד היום אין להם מושג איפה מצאו את הילד או את הילדה ובאיזה מצב. נשרף? נרצח? איפה? כלום. חזרנו מאה שנה אחורה לפרעות ולשואה. אנחנו לא יכולנו לחיות עם המחשבה הזאת, והיה חשוב לנו להבין. התחלנו ללקט, אני אפילו לא יודע, שומעים משהו בטלוויזיה, מישהו מתראיין, עדי בכוחות וביכולות שלה בתוך רבע שעה מקבלת את הטלפון שלו. בחור שהסתתר בשירותים, מעיד עדות קשה מאוד בטלוויזיה. אחר כך מסתבר שהטלפון שלו איננו, ולך תאתר אותו, אבל עדי מצאה אותו בבאר שבע.

במדינת ישראל יש אבחנה בין דם לדם

מה שחשוב זה שיש משפחות הרוסות. יש אנשים שלא מתפקדים.

אנחנו שייכים למה שנקרא נפגעי טרור. ככאלה, אנחנו סמוכים על שולחן ביטוח לאומי. אין לי טענות על התנאים הבסיסיים שאנחנו מקבלים. יש עובדת סוציאלית שאמורה ללוות אותנו ברמה כזו או אחרת, אנחנו איתה בוואטסאפים ונפגשים קצת. יש איזשהו ליווי ותמיכה.
אם גילי הייתה באותה שבת במילואים, כל הליווי שלנו כמשפחה היה אחר. הרבה יותר טוב. אין מה להשוות. אם אני משווה את הליווי שמקבלות משפחות חללי צה"ל לליווי שמשפחות נפגעי הטרור מקבלות, שמיים וארץ. ולא בכדי. לא יתכן שאני מגיע לאזכרה לפני שבועיים, של בן של חברים שנפל באותו יום שגילי נרצחה, יום שמש חם, גזיבות, מערכת הגברה עם איש הגברה צמוד, שולחנות, כיסאות לאורחים, הכול מסודר. הכול משרד הביטחון. באו חיילים והרכיבו הכול.
חברים, אנחנו הולכים לעשות אזכרה לגילי ב-7.10, ואני צריך לדאוג לגזיבות, למערכת הגברה, לכיסאות, להכול. אני לא מפונק, אני אעשה את זה, אני לא צריך עזרה מאף אחד. אבל יש אנשים שבאמת צריכים את זה.

לחללי צה"ל יש קצינת נפגעים, יש מי שעוטף אותם, דואג להם. זה לא רק כסף. מקבלים כיסוי עד 8,000 שקל, אנחנו נזמין על חשבוננו, ויש משפחות שלא יכולות לעשות את זה. אחד המאפיינים של ילדי המסיבות שזו חברה מאוד הטרוגנית, זה ארץ ישראל. יש שם הכול. יש לנו קבוצת תמיכה שנפגשנו בקפריסין,

מי בקבוצה? זוג הורים חרדים, זוג הורים דתיים לאומיים שגרים בהתנחלות, זוג הורים שהיו דתיים עד ה-7.10 מקיבוץ בדרום, מצטיין רקטור, ועוד שני זוגות שקוראים להם ״חילונים״. זה מה שהיה במסיבה. במסיבה נרצחה בת של אחד מעשירי ישראל, מיליארדר, ויש ילדים שלדעתי המקרר די ריק בבית. 

אם גילי הייתה באותה שבת במילואים, כל הליווי שלנו כמשפחה היה אחר. הרבה יותר טוב. אין מה להשוות. אם אני משווה את הליווי שמקבלות משפחות חללי צה"ל לליווי שמשפחות נפגעי הטרור מקבלות, שמיים וארץ. ולא בכדי

עוד על וועדת החקירה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן