חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

כשצה”ל נלחם בעזה נתניהו וממשלתו פוגעים בזירה המדינית // ערן עציון

הערכת מצב, חודש + 5 ימים למלחמה – שורה תחתונה = בזמן שצה”ל נלחם בעזה, ומשיג הישגים צבאיים מסוימים, נתניהו והממשלה גורמים לישראל הפסדים הולכים וגוברים בזירה המדינית. גם בקרב ראשי המדינות וקובעי המדיניות, וגם בדעת הקהל. הסכנה להתרחבות הלחימה לצפון ולאיו”ש לא חלפה.

תפקוד הממשלה מחפיר ונראה כי איננו בר-תיקון. ה’שעונים’ – צבאי, מדיני, פוליטי, חטופים, כלכלי, אזרחי, משפטי, תודעתי – אינם מסונכרנים, והזמן ככלל אינו פועל לטובתנו.

ערן עציון – לשעבר סגן ראש המל״ל וראש התכנון המדיני במשרד החוץ


 

1. ההישגים הצבאיים של צה”ל הם בעיקר ההגעה ללב עזה בזמן לא ארוך מדי, ובמחיר לא כבד מדי. אבל מיטוט חמאס בכל שטח עזה עדיין רחוק מאוד.

2. השעון המדיני, בדגש על האמריקני, מתקצר במהירות. ישראל לא תוכל להמשיך את המלחמה בעצימות הנוכחית לאורך זמן, ותיאלץ לשנות את דפוסי הפעולה באופן שיקשה עוד יותר על הישגים צבאיים.

3. הפיסגה הערבית-איראנית עכשיו בריאד היא סימן מעיד רע מאוד באשר לדינמיקה המדינית. המגמה היא התיישרות

למען קיצור המלחמה והאשמת ישראל ב’רצח עם’, או למיצער בטבח המוני של אזרחים.
ההנהגות הערביות הפרגמטיות לא יכולות לעמוד בתמונות ובלחצי ההמונים הפרו-פלסטינים במדינותיהם. הן מקוות להישגים צבאיים מהירים ומוחצים של צה”ל, שיאפשרו מעבר פאזה ממלחמה לשיקום, אבל כשזה לא קורה, נאלצות לנקוט עמדות המקשות על תיאום מדיני עם ארה”ב וישראל. זה בולט במיוחד אצל הסעודים, ורלוונטי לאמירויות, למצרים ולירדן. 

4. ארה”ב דורשת מישראל – באופן שיילך וייהפך אגרסיבי – לתת לה ‘חבל מדיני’ מול מדינות ערב והקהילה הבינלאומית. אבל נתניהו והממשלה מסרבים, משיקולים פוליטיים ופרסונליים.
נתניהו חייב למנוע את קיצור המלחמה, ומחויב לסכל כל מתווה מדיני לסיומה. רוב חברי הקבינט והממשלה מחויבים לאותה עמדה. גנץ ואייזנקוט וחלק מסיעתם, לא כולל ‘תקווה חדשה’ שכבר רגל וחצי בליכוד, גם לא מסוגלים, וגם לא ברור כלל שמנסים, לשנות את המדיניות המזיקה הזו.

5. החטופים – הולכים ומצטברים הסימנים והעדויות לכך שנתניהו החליט להקריב את החטופים, ומתייחס אליהם כ’נזק אגבי’. בעוד שפומבית הוא נואם ומתדרך ש”אנחנו עושים הכל להחזרת החטופים’, בפועל הוא סיכל עיסקה שעמדה על הפרק לפני הכניסה הקרקעית,וממשיך להקשיח עמדות במשא ומתן מול הקטארים והאמריקנים. הטענה שהמשך הלחימה הקרקעית

מסייע לשחרור החטופים היא ככל הנראה שקר גס. וטענות החמאס שחטופים נהרגו מאז החלה הכניסה הקרקעית עלולות להיות נכונות. כפי שהיה ברור מן היום הראשון, הדרך היחידה להביא לשחרור רוב או כל החטופים היא עסקה גדולה על בסיס “כולם תמורת כולם”. אבל נתניהו והממשלה נחושים, כך נראה, למנוע עיסקה כזו, ומנהלים את הלחימה ואת המגעים המדיניים על פי הגיון זה. 
 

6. מצב האוכלוסיה בעזה – למעלה משני מליון תושבים (לא אזרחים, כי לרוב העזתים אין שום אזרחות של שום מדינה) נמצאים במצב של משבר הומניטרי הולך ומחריף. בתנאים של רעב, צמא, מחלות ומגפות מתגברות ללא טיפול רפואי. חלק גדול מהם זרוקים בשטח פתוח ללא מחסה הולם, ועם בוא הגשמים והחורף מצבם יחמיר משמעותית. האינטרס הישראלי הוא לצמצם ככל הניתן את הנזק ההומניטרי והתודעתי כתוצאה מכך.
המחשבה שהתוצאה של המשבר הזה תהיה חיובית לישראל, מכיוון ש”תצרוב את התודעה של העזתים ושל הערבים”, מוטעית. כפי שהנכבה לא צרבה את תודעת הפלסטינים או הערבים לטובת ישראל, גם הקטסטרופה ההומניטרית הנוכחית לא תעשה זאת, אלא למרבה הצער בדיוק את ההפך. כן, חלק מן הזעם יופנה לחמאס. אבל חלק גדול יותר יופנה לישראל. 

7. מצרים – המצרים מודאגים יותר ויותר מהשלכות המלחמה, וממה שהם תופסים כנסיונות ישראל ‘להפיל’ עליהם את אוכלוסיית עזה ואת נטל השיקום וההתנהלות מול הרצועה ב’יום שאחרי’.
כאן יש פוטנציאל לנזק אסטרטגי קשה מאוד לישראל, עד כדי פגיעה בהסכם השלום. כיוון שא-סיסי לא מאמין למילה של נתניהו, וככל הידוע אין בנמצא מדינאי בעל שיעור קומה שיכול לדבר עם המצרים (כפי שעשה שמעון פרס כנשיא למשל), המצב המסוכן הזה יימשך ועלול להידרדר כל עוד נתניהו וממשלתו מכהנים.

8. סעודיה – מתרבים הסימנים שהסעודים מחשבים מסלול מחדש, ולא לטובה. זו תוצאה של הבנתם שממשלת ישראל לא מתכוונת לייצר שום מהלך מדיני משמעותי, שממשל ביידן נחלש, ושביידן לא מפעיל את מלוא המנופים שלו על ישראל, לפחות לפי שעה. המסקנה הסעודית עלולה להיות סוג של ניתוק מגע. לתת לישראל להסתבך בעזה, לארה”ב לבחור נשיא, ואז לבחון מחדש את המצב.
 

9. קטר – הצלחה בשחרור ולו חלק קטן מן החטופים, וככל הנראה הראשונים להשתחרר יהיו בעלי אזרחות אמריקנית, תירשם לזכות הקטרים בוושינגטון, באירופה ובמזה”ת. הנכונות שלהם להיות חלק ממתווה “היום שאחרי” איננה גבוהה בשלב זה, שכן גם הם שותפים להערכה ש’אין פרטנר’ בצד הישראלי. כמו כן בראייתם חמאס לא ייעלם בעזה, ויצטרך להיות חלק כלשהוא מן ‘היום שאחרי’.

 

10. ירדן – כתמיד במצבי משבר מלחמתיים בשטחים, ירדן היא הפגיעה והרגישה ביותר. התסיסה באיו”ש והאפשרות לפתיחת

חזית מלאה שם מהווים איום חמור על הממלכה. גם הניסיונות לפגיעה בישראל משיטחה, בין אם ע”י כניסת מיליציות מעירק, או מל”טים המשוגרים מסוריה ומגיעים עד אילת (!) מגבירים את תחושת הלחץ ומקטינים מאוד את מרווח התמרון המדיני של המלך.

11. חיזבאללה – הארגון הופתע ממהלכי ארה”ב ונאלץ לשקלל מחדש את מהלכיו ההתקפיים וההגנתיים. ברור לו שכניסה יזומה למערכה מלאה מול ישראל, תכניס אותו למערכה גם מול צבא ארה”ב. לא הוא ולא איראן ערוכים לכך, ולכן נראה כי ינסו לתמרן מתחת לרף הזה. אבל חיזבאללה הולך ומסלים את התקפותיו באופן מדורג ומדוד, ומתמודד ללא קושי עם תגובותיה המדודות והפרופורציונליות של ישראל. בתרחיש של הפסקת אש ללא מיטוט החמאס, נראה שהדינמיקה הזו לא תשתנה. בתרחיש של הצלחה צבאית ישראלית מהדהדת, השמדת רוב יכולות החמאס ועל סף הצלחה בשינוי משטר בעזה, תהיה לחיזבאללה ולאיראן דילמה משמעותית. אבל כרגע לא נראה שדילמה זו תגיע בטווח הקרוב.

השאלה הגדולה שכבר עומדת ועוד תעמוד בפני ישראל היא כיצד להתמודד עם חיזבאללה ב’יום שאחרי’, בהנחה שהחזית מולו לא תתלקח ביוזמתו. אבל זה מצריך שרשור נפרד…

 

12. איראן – ה-7/10 הוא נקודת שיא באסטרטגיה האיראנית המתוחכמת מול ישראל. הוא ביטוי של שני אלמנטים חזקים מאוד בחשיבה ובפעולה האיראנית,הבולטים שבעתיים כניגוד קוטבי לגישה האסטרטגית ולחשיבה הישראלית המוגבלת:

האלמנט הראשון – סבלנות אסטרטגית ותכנון ארוך טווח. בזמן שישראל טפחה לעצמה על השכם והיללה את שרשרת פעולותיה המדהימות (באמת) מול איראן, מחיסול מדעני הגרעין דרך גניבת ארכיון הגרעין ועד עידוד ארה”ב לחיסול סולימאני, וכמובן

פמפום המב”מ (‘המערכה שבין המלחמות’) כאסטרטגיה מזהירה בסוריה ומעבר לה, איראן בנתה בשקט, בסבלנות ובתחכום את ‘מתקפת הטט’ שלה. מהלך אסטרטגי קטלני ומוחץ אחד, כנגד אינספור ה’עקיצות’ של ישראל.

האלמנט השני הוא העבודה עם שותפים רבים בזירות שונות. איראן מצטיינת בכך כבר עשורים, ובשנים האחרונות הביאה, מסתבר, את יכולותיה הללו לכדי מדרגה אסטרטגית חדשה מבחינת רמת התיאום והשכלול, כמעט 360 מעלות מסביב לישראל.למול הגישה הזו, למותר לומר שישראל נשארה בגישת ‘עם לבדד ישכון’, לא השכילה לגבש אסטרטגיה מתואמת עם שותפותיה האזוריות, התייחסה לממשל ביידן כ’עוין’, ולפוטין כ’ידיד’ ולקתה ב’קדחת הסכמי אברהם’, קרי מחשבה שמשמעות ההסכמים הללו תהיה ברית הגנה אזורית נגד איראן, גם אם הנושא הפלסטיני ייזרק מתחת לערימות הנשק והכסף הגדול. גם מבחינת האיראנים, האלמנט היחיד המקלקל את התמונה האסטרטגית שיצרו בעורמה ובתבונה הוא – מדיניות ממשל ביידן. אין שום ספק שהם מייחלים לתבוסת ביידן בנובמבר 24, ממש כמו שותפיהם במוסקבה.

 

13. רוסיה – שאלת מידת ואופי המעורבות הרוסית בתכנון וביצוע ה-7/10 תצטרך להיבדק. ברור שהמלחמה משרתת את האינטרסים הרוסיים באופן מובהק ביותר. רוסיה תנסה לסכל כל נסיון אמריקני-ישראלי ל’הפיכת’ התמונה האסטרטגית בעזה ומעבר לה. בין אם ע”י וטואים סדרתיים במועצת הבטחון, או איומים הרתעתיים כנגד ישראל וארה”ב בגזרה הסורית והלבנונית, וכמובן תוך קמפיינים מתמשכים של לוחמה פסיכולוגית ברשתות. ממשלת ישראל הבאה תצטרך להעריך מחדש את יחסינו עם רוסיה, ולשנות מדיניות באופן חריף. 

 

כל זאת ועוד לא הגעתי לתפקוד המחפיר של הממשלה בכל התחומים, לניתוח של מדיניות ממשל ביידן והאופציות שלו לטווח הקצר, ולניתוח מלא של מימד הזמן וכיצד הוא פועל נגדנו. וכמעט לא נגעתי במה שישראל צריכה לעשות, תחת ראש ממשלה כשיר וממשלה מתפקדת….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מחאות | הפגנות | מעקב חקיקה | קבוצות מאבק | עדכונים מהשטח:
כל מה שחשוב למחנה הדמוקרטי-ליברלי - אצלך בווצאפ

דילוג לתוכן