ואקום ענק, הפקרה, חוסר תפקוד ממשלתי – ערן ליטמן
הזיהוי הושלם בסוף השבוע, וצוות של חיילים ממשרד ראש הממשלה ונציגי המועצה אשר אני גר בה באו לבקר אותי בשבת בבוקר. שם לתדהמתם סיפרתי להם את סיפורה של אוריה. זו הפעם הראשונה והאחרונה שקיבלתי ביקור רשמי מנציגי הממשלה, ואינני מכיר אחרים אשר ביקרו אותם, ואני מכיר מאות משפחות.
לא היה תיאום בין המשטרה לכוחות הלוחמים בשטח
כוח שב״כ בפיקוד יוסי טהר ז״ל חלף לידן ולא עצר. הם לא יודעו על ידי המשטרה על מקום הימצאותן, והמשיכו בדרכם להילחם במחבלי החמאס אשר תקפו את קיבוץ מפלסים
מ-6:55 עד בערך 8:20 היו ארבע שיחות טלפון. אוריה שלחה לי את מיקומה. לאחר שראיתי את מפת האזור, הנחיתי את אוריה ושרון להתרחק מהמכונית ככל הניתן לכיוון היערות, 700 מטר מהן. בדיעבד, הסתבר שזאת הייתה האפשרות היחידה להישאר בחיים.
אוריה ושרון בחרו לשמוע בקול המשטרה ולהישאר במכונית. בשיחתי האחרונה עם אוריה, ב-8:30 בבוקר, בקור רוח אמרה שהיא שומעת ירי שמתקרב אליהן. קיווינו שהירי של כוחותינו, וחששנו שהוא של החמאס. לבסוף, שמעה בקולי ואמרה שהן הולכות להסתתר, והקשר האחרון איתה היה ב-8:45, ועם שרון ב-9:04.
כוח שב״כ בפיקוד יוסי טהר ז״ל חלף לידן ולא עצר. הם לא יודעו על ידי המשטרה על מקום הימצאותן, והמשיכו בדרכם להילחם במחבלי החמאס אשר תקפו את קיבוץ מפלסים, חילצו תאילנדים משבי החמאס, וקראו למל״ט אשר חיסל מחבלים רבים בסביבת הקיבוץ, בייחוד באזור החץ השחור.
שירותי הרווחה לא תפקדו ועדיין לא מתפקדים
אחת מבנותיי נזדקקה לסיוע של שירותי הרווחה, אולם שירותי הרווחה לא הגיעו ולא תפקדו, ועדיין לא מתפקדים.
נאלצתי לנסוע לביתי בחיפה לאחר העבודה כדי לתמוך בה. היא בידיים טובות. הצטרפתי לקבוצת מתנדבים, הקמנו את קבוצת משפחות ה-7.10, וב-7 בנובמבר ציינו בטקס אזרחי אשר שודר בכל רחבי הארץ את יום השלושים. לאחר מכן הקמנו את קבוצת משפחות נרצחי המסיבות, הנובה והפייסדאק(?), ובמסגרת זו דאגנו לרווחת המשפחות. הקבוצה עוסקת רבות באחים ואחיות אשר החוק אינם מתייחס אליהם ובהנגשת עזרה מהביטוח הלאומי. אחד מהדברים החשובים ביותר למשפחות הוא הידיעה על הרגעים האחרונים של הנרצחים והיכן נמצאו. בכאב רב אספתי כחמישים שמות של נרצחים והעברתי ללהב ֿ431, כשבשליחות רבה ניסו לתת תשובות למשפחות.
זכויות נפגעי פעולות איבה זהות למשפחות חללי צה"ל, אבל בשונה מהם אנחנו נדרשים לדרוש את זכויותינו, ואלו אשר אינם מסוגלים לא מקבלים, ויש רבים כאלה. כיצד אדם שבור במיטה יכול למצוא מטפל/ת מוכר/ת על ידי ביטוח לאומי בכוחות עצמו?
זכויות נפגעי פעולות איבה זהות למשפחות חללי צה"ל, אבל בשונה מהם אנחנו נדרשים לדרוש את זכויותינו, ואלו אשר אינם מסוגלים לא מקבלים, ויש רבים כאלה. כיצד אדם שבור במיטה יכול למצוא מטפל/ת מוכר/ת על ידי ביטוח לאומי בכוחות עצמו?
ואקום ענק. הפקרה, חוסר תפקוד ממשלתי
ערן ליטמן, אביה של אוריה ליטמן ז״ל שנרצחה ליד קיבוץ מפלסים ברשימה מדוייקת של אני מאשים:
— Restart Israel (@restart_israel) September 15, 2024
> אי העברת מידע בין המשטרה, שב״כ והצבא
> אי הקמת מרכז סיוע ומידע למשפחות הנעדרים בעוטף עזה בזמן אמת
> הפקרת פצועים
> אי תיעוד מיקום מציאת הנרצחים
> אי מתן עזרה נפשית בזמן, ואם בכלל, למשפחות… pic.twitter.com/LsfzvHFct0
אני חש בוואקום ענק. הפקרה, חוסר תפקוד ממשלתי, מדינה המנוהלת על ידי מתנדביה. כך נוצרה סטארטאפ ניישן, אבל זה לא עבד ב-7.10. ממשלת ישראל לא הודתה שאינה מסוגלת לטפל, ולא ביקשה את עזרת האזרחים אשר התנדבו מיוזמתם. להפך, לפעמים השמיצה וניסתה לחבל בעזרה שהם רצו להעניק
את המוקדנים לא הכינו לאירוע כזה
פגשתי קצינים אשר אחראיים על מוקדי המשטרה. הטחתי בהם כי אני רואה במשטרת ישראל אחראית להירצחה של אוריה שלי ושרון.
עובדה שבכל ארבע השיחות נאלצו להזדהות ולציין את מיקומן בזבזו זמן כך, ומראה על כשל חמור בהתנהלות המשטרה, ועד היום אנחנו מחכים לניידת.
היום אני מוכן לחבק כל אחד ואחד מהמוקדניות שהיו במצב לא אנושי. לא הכינו אותם לאירוע הזה.
באותו בוקר היו כחמישים אלף שיחות למוקדי המשטרה. השיחות פוזרו לכל הארץ. הם נחשפו לשיחות קשות, שבחלקן אנשים נרצחו במהלכן. וכתוצאה מהעומס הרב, הן לא היו מסוגלות לראות בצגי המחשב את היסטוריית השיחות.
לדאבוני, המוקד אינו שולח את הניידות, אלא מרכז אחר. זו הסיבה שלמוקדניות ולמוקדן לא היה קשר עם הניידות, והיו בטוחים שהן בדרך למרות שחלקן נפגעו מאש החמאס, וכנראה גם הניידת אשר נשלחה לאוריה ושרון. לעולם לא אדע זאת. כבר בשבע בבוקר בכירי אנשי המשטרה הוזנקו מהבית. אני מודע לעובדה שהם שינו ושיפרו נהלים, כמו זיהוי שיחה מיידית, מיקום ועוד. עובדים על פתרונות יצירתיים למקרים עתידיים של עומס פניות חריג שיגרום לקריסת מוקדי המשטרה. יש לנו שוטרים טובים, איכותיים ומסורים. אני סולח לאלה שעשו וטעו. מי שלא עושה, לא טועה.
לדאבוני, המוקד אינו שולח את הניידות, אלא מרכז אחר. זו הסיבה שלמוקדניות ולמוקדן לא היה קשר עם הניידות, והיו בטוחים שהן בדרך למרות שחלקן נפגעו מאש החמאס, וכנראה גם הניידת אשר נשלחה לאוריה ושרון