בתפיסת הביטחון של מדינת ישראל לא סופרים את המשטרה – אייל אזולאי

ב-2016 אני באגף המבצעים, מפקד המחוז דאז קורא לנו לצוות מצומצם ואנחנו למעשה נחשפים לראשונה לתרחישי הייחוס שמדברים על אותה תכנית (פרש פלשת)

קיבלנו גם מהשב״כ וגם מהצבא איזשהו תרחיש ייחוס של פלישה של עשרות מחבלים ממספר נתיבי חדירה לתוך שטח מדינת ישראל, מספר מצומצם.
כאשר בפועל אנחנו יודעים שהיו כ-4,000 מחבלים שנכנסו ועוד 2,000 בוזזים, וזה לא כולל את ה-2,000 שהיו ברקע, כלומר מדינת ישראל הותקפה על ידי 10,000 מחבלים באותו בוקר.

היום הפקודה נקראת פרש פלשת, בהתחלה זה נקרא קפיץ דרוך, וזו הייתה פקודה שהתייחסה לפיקוד דרום, כי האיום התייחס לגזרה הדרומית. אבל מהר מאוד הפקודה הפכה להיות פקודה הרבה יותר רחבה, משום שכבר אז הבנו בשלב התכנון שהמענה לא יכול להתבסס רק על כוחות המחוז, ובטח לא המרחבים עצמם, נגד התרחיש.

פרש פלשת היא פקודה בין-ארגונית. המשטרה, צה״ל ושב״כ – שלושת הגופים יושבים וכותבים כמו בכתיבה צבאית או כתיבה משטרתית, בהתייחס לתרחישי הייחוס, לאיום הייחוס, מה הפערים ואיך אנחנו משלימים אותם, וכך בעצם מ-2016 אנחנו לפחות כמשטרה, (אני יודע שגם הצבא וגם השב״כ), כשהבנו שאנחנו בפערים גדולים ביחס לאיום.

חשוב לי להדגיש שהרעיון המסדר של פקודת פרש פלשת זו חלוקת תחומי אחריות ברורה. במדינת ישראל יש את צה"ל בגזרתו ואת משטרת ישראל בגזרתה. צה"ל אחראי על פי מפה מסודרת, אני נותן איזשהו כלל כדי לא להיכנס יותר מדי לפרטים, על כל מה שסמוך לגבול ועל אזורים סמוכי גבול. זה אומר שכל עוטף עזה לצורך העניין הוא תחום באחריות ביטחונית מלאה של צה"ל.
יחד עם זאת, אנחנו עובדים כשני גופים כתף אל כתף כל הזמן, והפקודה באה להסדיר את תפקיד המשטרה בתוך האירוע הזה כאשר הרעיון הוא שהמשטרה תעשה שתי פעולות מרכזיות: פעולה אחת לפרוש בטווח זמן מוגדר קצר יחסית, לבלום את ההתקפה ולא לאפשר לזליגות ככל שיהיו מתחום האחריות הצה״לית לתחום הבט״פ שלנו.