חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

״המצב הנוכחי במדינה מזכיר איך גרמניה עברה מדמוקרטיה לדיקטטורה״ – אברהם רות, שורד שואה מהולנד

״אני, שאוהב את המדינה שלנו בכל מאודי, מבקש מעם ישראל בכל לשון של בקשה: הזמן שלנו הולך ואוזל. אנא, אל תתנו למדינה שהקמנו לגווע לצידנו.״

בהמשך לדבריו של אברהם רות בן ה-95, שורד שואה מהולנד בוועדת הכנסת, אנחנו מעלים כאן את טור הדעה שלו בהארץ 17.4.2023

היום הוא יום השואה.
כמו בכל שנה יוצגו “ניצולי מחמד” עם שרים, ראש הממשלה, ואישים מכובדים שבימים שאינם יום השואה לא נפגשים עם ניצולים כלל, ואפילו לא רואים אותם בסדר העדיפויות. ולראיה — עד עתה אין אפילו חלוקת סמכויות בממשלה הזאת בטיפול בניצולי השואה, איזה משרד אחראי ועל מה. כשיאיר לפיד היה ראש ממשלה הוא ראה אותנו, אפילו שינה כמה דברים חשובים. אבל השנה יראו אותנו רק למשך 24 שעות ביום השואה. גם זה משהו.

 

אלא שאנו, השורדים, חיים את זוועות השואה יום־יום, והטראומה של רדיפה וסכנת ההשמדה נמצאת בראשנו ובגופנו כל השנה. הציווי של שישה מיליון הנרצחים: “זכרו אותנו ואל תשכחו”, נמצא בתוכנו כל יום ובכל שעה. אנחנו ידענו שרק החזון הציוני יאפשר לנו לחיות חופשיים בישראל. ואמנם, קמנו מעפר ועלינו ארצה. לעתים בדרכים לא דרכים. נעזרנו ביישוב היהודי הקטן כדי לעלות. באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה. לא היה לנו כסף.

זמן קצר אחרי שעלינו ארצה התנדבנו לשרת במלחמת השחרור וביתר מלחמות ישראל. רבים משורדי השואה נפלו ולא זכו לראות את הגשמת שאיפתם. אנוכי, שנפצעתי במלחמת השחרור, קמתי והמשכתי להילחם. האמנו בכל ליבנו כי אנו נלחמים בעד מדינה דמוקרטית, חופשית וליברלית. הקמנו משפחות, ובנינו ונכדינו המשיכו את דרכנו. הצלחנו להקים מאפס חברות ומפעלים, והבטחנו את קיומה של המדינה בכבוד.

עד לפני כמה חודשים האמנו שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה, כשאנחנו מותירים אחרינו גאווה ותקווה, ומדינה שהיא אור גדול, גם לגויים. והנה, כרעם ביום בהיר, נפל עלינו הניסיון לרמוס את כל הערכים שעליהם התחנכנו וחינכנו את ילדינו.

כמי שחקר ולמד וחווה על גופו בגיל צעיר את תהליך שבירת הדמוקרטיה, נחרדתי ביום שבו יאיר נתניהו השווה את המפגינים נגד הרפורמה ללובשי “החולצות החומות” — אותם נאצים שפעלו בליל הבדולח, ולאחר כיבושה של ההולנד היו הראשונים שערכו פוגרום בגטו היהודי. ראיתי במו עיני כיצד בגרמניה של שנות ה–30 מיעוט הובל על ידי מומחים ביחסי ציבור שהשתלטו בהגיעם לשלטון על המדיה, שהפיצה את שקריהם בעולם עד שאפילו צ’מברליין הוּלך שולל. שקרים שנאמרים בביטחון ומשודרים לאומה באין מפריע, מחלחלים.

אני, אברהם רות, בן 95, שורד שואה מהולנד ששכל את שתי אחיותיו בשואה.
אני, שהקמתי בישראל חברות פרטיות ואולפן שידור, שבמסגרת עסקי פעלתי בהתנדבות לטובת המדינה ואזרחיה באופן שעדיין אסור לספר; אני, שהבאתי לניצולי הולנד הסכם פיצויים מכבד מול הממשלה ההולנדית; שעמדתי בראש החברה הממשלתית להשבת נכסי נספים, היתה לי הזכות לתקן עוול היסטורי.

אני, שאוהב את המדינה שלנו בכל מאודי, מבקש מעם ישראל בכל לשון של בקשה: הזמן שלנו הולך ואוזל. אנא, אל תתנו למדינה שהקמנו לגווע לצידנו.


תודה ללירי בורק שביט על ההכוונה לדברים החשובים כל כך של אברהם רות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מחאות | הפגנות | מעקב חקיקה | קבוצות מאבק | עדכונים מהשטח:
כל מה שחשוב למחנה הדמוקרטי-ליברלי - אצלך בווצאפ

דילוג לתוכן