תפריט
בוקר יום שני. ה-1.1.24. שנה חדשה.
מול ביתו של ח״כ אלי דלל בנווה איתמר שליד נתניה מתייצבים אזרחים לצידה של קבוצה קטנה אך נחושה של משפחות שכול, משפחות השבעה באוקטובר. המטרה להזכיר לו את חלקו בקואליציית החורבן ולדרוש את התפטרותו ואת התפטרות הממשלה שמהלכיה הביאו את אסון השבעה באוקטובר
ההפגנות האלו של משפחות השבעה באוקטובר מתקיימות מול בתי חברי הכנסת בכל בקר שני ורביעי. הנה רוני ניימן, הדוד של רותם ניימן שנרצחה בשבעה באוקטובר פונה אל אלי דלל ״תלכו הביתה, אתם לא ראויים! ה-64 שבמשמרת שלהם קרו זוועות שלא קרו מאז השואה! הם לא ראויים! תלכו הביתה!״
הכניסו אותנו למגירה. אף אחד לא מדבר אלינו. אנחנו שקופים. לקחו לנו את הילדים, לקחו לנו את הנפש. כולם צריכים לשלם את המחיר.
אם יש משהו שיכול לרפא את המדינה הזאת, זה להבין שאנחנו צריכים ממשלה אחרת. מנהיגים אחרים. נציגים אחרים, כדי שהדברים יראו ונלמד מהשגיאות האלה. ושהילדים האלהֿ אף אחד לא הלך לחינם. זו משימת החיים שלנו ואנחנו ניאבק על זה.
ברור שהאחריות מוטלת על הממשלה. על האנשים שידעו, לא ידעו והתעסקו במשפטים כאלו ואחרים והתעסקו בעצמם ובלהציל את עצמם.
ברגע שאתה מתעסק בלשמור על הכסא ועל האינטרסים ועל הג׳ובים ועל הכספים שהולכים לכל המקומות הלא נכונים והכל נהיה רקוב מבפנים, אז אתה לא מופתע שדבר כזה קורה.
אם יהיה פה שינוי עומק בחברה הישראלית אז מותו לא היה לשווא.
הפשע התחיל לפני המון שנים. כשביבי עלה לשלטון והישרדות אישית והישרדות פוליטית היו חזות הכל ומטרת הכל. הצבא היה עסוק במשהו אחר. הממשלה היתה עסוקה במשהו אחר. לא נראה לי שזיכרו אותו יותר כפרוטקטור אוף יזראל.
לחכות לסוף המלחמה לשם מה? תגידי לי מה הוא סוף המלחמה? מבחינתו זה ימשיך וימשיך וימשיך ואחר כך מבצע בצפון ואחרי זה עוד מבצע ואחרי זה עוד טפטוף ואחרי זה עוד פעולה ואנחנו נהיה בתוך מלחמה שנתיים ואז מה?
לקולות עוד הורים, אחים ואחיות, בנים ובנות שכולים ממשפחות השבעה באוקטובר, בפרוייקט מיוחד שמרוכז כאן
