נתניהו מוכרח ללכת הביתה – עכשיו / ד"ר יואב גרובייס

ריבונו של עולם, מה עוד צריך לקרות כדי שהציבור יקום וידרוש לסלק את נתניהו מהשלטון? מה עוד צריך לקרות כדי שהציבור לא יהיה מוכן להשלים עם עוד דקה אחת שלו על ההגה? איך אפשר לראות את האסון הנורא בתולדות ישראל, לדעת מי חתום עליו – ולחשוב שהזמן למצוא אשמים יגיע בהמשך, אחרי המלחמה?

לא יהיה ״אחרי המלחמה״. אתם יכולים לסמוך על נתניהו שהמלחמה הזו תארך כמה שרק צריך כדי שהזמן לתת את הדין לא יגיע לעולם. הוא יעשה כל שביכולתו כדי ליצור מרחק גדול מספיק בין עוצמת הזעם שיש כלפיו כרגע לבין הרגע העתידי שבו יידרש לתת את הדין. הוא יעשה כל שביכולתו כדי למרוח את הזמן, כדי לשחוק את הציבור, כדי להרעיל כל מערכת שעוד מתפקדת וכדי לפלג את המחנה שמולו – עד שברגע האמת יוכל להציג עצמו כמושיע – ולא כמחולל האסון.

זה אולי נשמע הזוי כרגע כי איך אפשר להתעלם מהזעם הציבורי, מעוצמת הזוועות, מגודל המחדל, מההלוויות ההמוניות, מעיי החורבות, מהמשפחות שאיבדו הכול, ממספר החטופים והשבויים, מהחיילים שמקריבים עצמם למען הבית – ולהאמין שבסוף מי שנושא באחריות לכל זה לא ייתן את הדין. זה הרי בלתי נתפס. זה לא נורמלי.

אבל הבלתי נתפס זו המומחיות של נתניהו. זו המומחיות של האיש שנבנה פוליטית וציבורית שקר על גבי שקר על גבי שקר עד שבשבת האחרונה, כל מגדל השקרים הזה קרס על הראש של כולנו. האיש הנורא הזה עשה קריירה מלנרמל את הלא-נורמלי. מלהפוך את מה שלא יעלה על הדעת – למציאות.

וכך יפעל לעשות כבר הפעם. כך הוא כבר פועל לעשות. הוא יידע לשחוק ולמרוח ולשקר ולהסית ולהקריב אחרים כדי להישאר על הכיסא בלי לשלם את מחיר אחריותו. זה לא נורמלי, זה בלתי נתפס – אבל מי שלא מאמין שזה מה שיקרה בסוף, עושה שקר בנפשו.

הוא הרי היה צריך ללכת הביתה כבר לפני שנים – לפני אינספור כישלונות, מחדלים ועבירות. הוא בכלל לא היה צריך להיבחר אחרי רצח רבין. הוא היה צריך ללכת הביתה אחרי מנהרות הכותל, אחרי ניסיון החיסול הכושל של ח׳אלד משעל, אחרי אסון הכרמל, אחרי אסון מירון, אחרי הכישלון שלו בטיפול במשבר הקורונה, אחרי כל פרשיות ההובלות, הקבלות והמתנות, אחרי כל פרשיות השחיתות שלו ושל משפחתו, אחרי שבזז את הקופה הציבורית לצרכיו, אחרי כתבי האישום, אחרי העמדתו לדין, אחרי שגרר את ישראל לשנים של חוסר יציבות פוליטית, אחרי שבחר להוביל הפיכה משטרית – ואלה רק חלק מהדוגמאות. הוא כבר מזמן היה צריך לשלם על חטאיו כלפי החברה הישראלית, שאותה קרע לגזרים בשנאה שהפיץ ובפילוג שזרע.

אבל האיש שלעולם לא משלם מכיסו על דבר, גם לעולם לא שילם על פשעיו ומחדליו – ובכך טמונה הסכנה האדירה. מי שעולה בידו לחמוק פעם אחר פעם מאחריות ילמד להאמין שהוא חסין מפניה; הוא יאמץ לעצמו את האשליה המסוכנת שהוא כל-יכול, שדבר לא ׳נוגע׳ בו ושהוא לעולם לא אשם – ומכאן, שהכול מותר לו.

ואדם שהכול מותר לו הוא אדם בלי שום ברקסים. לכן כל זמן שהוא על ההגה, הסיפור שלנו כאן יסתיים בהתרסקות נוראית.