מתווה הנשיא – הדרך להפיכה משטרית בשלבים: איך ולמה?

התוכנית שמדובר בה מתיימרת לשנות סדרי משטר יסודיים שהעם קרוע לגביהם. ואלו הבעיות בתהליך יצירת מתווה הנשיא:

1. החיפזון שבו התהליך מתנהל
2. חוסר השקיפות של הגורמים הנוטלים חלק בשיח,
3. פשרות שמוצעות על ידי גורמים שלא ברור את מי ועד כמה הם מייצגים,
4. העובדה שהתהליך מתנהל בחדרי חדרים ולא בעין הציבורית,
5. העובדה שלא ברור עד כמה נשים, ערבים, מזרחים מיוצגים במסגרתו ועד כמה הגורמים המעצבים את הפשרה משקפים גם את הציבור הליברלי המתנגד להפיכה המשטרית.

כל אלו הופכים אותו להליך פגום שאינו משקף הסכמה לאומית רחבה ולא מאפשר לגבש סביבו אמון ציבורי.

הדבר הנכון: לעצור את החקיקה, ואז לקיים מחדש הליך שקוף, פומבי, ייצוגי, שכולל שמיעת מומחים רחבה ושמיעת מגזרים רחבים בחברה הישראלית, בעין הציבורית, בפרק זמן של מספר חודשים שמאפשר הידברות אמיתית ודיאלוג קונסטרוקטיבי שעל בסיסו ניתן יהיה לגבש המלצות שתוגשנה לדרג הפוליטי ולנשיא, תוך מתן ביטוי להסכמה לאומית רחבה ולרצינות התהליך.

• בחירת שופטים ברוב רגיל של הוועדה – זהו מודל לפוליטיזציה של השפיטה שפוגע אנושות בעקרון הפרדת הרשויות. כלל ההכרעה חייב להיות 8/11.
• שבירת הסניוריטי בבחירת נשיא העליון – בהצעה שינו את דרך בחירת נשיא העליון. זו גזרה נוספת להגברת מעורבות פוליטית בעצמאות השפיטה. נדרש לעגן בחוק יסוד את בחירת נשיא בית המשפט העליון לפי ותק.
• מוקש בדמות דרישת רוב מיוחס בענין אפשרותו של בג"ץ לפסול חוקים שלא עומדים בסטנדרט חוקי: ההרכב הדרוש והרוב מתוכו לפסילת חוקים, 10 מתוך 15 שופטי בית המשפט העליון – זוהי דרישה להרכב ולרוב שאינם מעשיים. המשמעות היא הותרת כוח חקיקה בלתי מוגבל לרוב הקואליציוני בכנסת. יש להסתפק: א. בדרישה של הרכב מורחב אבל לא הרכב מלא (נניח של 9 או 11) וב. הכרעה ברוב רגיל מתוכו. זה מבטא זהירות וריסון ומצד שני אם רוב שופטי עליון יסבור שמשהו לא חוקתי פסיקתו צריכה לעמוד.
• מהו חוק יסוד? אין בהצעה הגבלה ברורה של מה יכול/לא יכול להיכלל בחוקי היסוד. זהו פתח לחקיקת חוקים שאינם כפופים לביקורת שיפוטית וסותרים את ערכי מגילת העצמאות (חוק יסוד: לימוד תורה, חוק יסוד: דרעי כשר וכו) או מסדירים ענינים פרסונליים חולפים. להבדיל מההוראה שקובעת בחדות ובבהירות שלא תהיה ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד, האידך גיסא, שהוא הבטחת העובדה שחוקי יסוד יהיו ראויים לשמם ולא עיר מקלט שמגנה פרוצדורלית מפני התערבות שיפוטית על כל אינטרס שהוא שהקואליציה תבחר לעגן אותו ולהגן עליו בחליפה של "חוק יסוד" – אינו ברור ואינו מובטח. חובה להבהיר בחדות שחוק יסוד יכול וצריך לעסוק רק בסדרי משטר מובהקים ובזכויות אדם.
• סבירות –צמצום עילת הסבירות כך שמינויים, "מדיניות" והחלטות ממשלה לא תהיינה כפופות לביקורת שיפוטית, היא פגיעה קשה בכיוון של ריקון כלי הביקורת השיפוטית מתוכן. זה אומר שנפח עצום מהעשייה של הרשות המבצעת חסין מפני ביקורת שיפוטית ולמעשה לא בהכרח יהיה חוקי. תלוי ברצונה של הממשלה. כל מינוי פוליטי פסול של אנשים שאינם ממלאים אחרי תנאי הכשירות הנדרשים לתפקיד (למשל: בני משפחה של רוה"מ/של שרים מכהנים יתמנו לשרים או לתפקידים אחרים וזה יהיה חסין מפני ביקורת שיפוטית, החלטה שמעניקה הטבות כלכליות רק למגזר אחד תוך אפליית מגזרים אחרים שלא מתקיים בינם לבין הנהנים שום שוני רלבנטי לצורך קבלת ההטבה – לא ניתן יהיה להתערב בה, החלטה כגון אי מיגון בתי ספר בשדרות תוך סיכון חייהם של ילדי בתי הספר שם לעומת ילדים אחרים באזור המרכז שבתי הספר שלהם כן ממוגנים – ביהמ"ש לא יוכל להתערב בה).
• הרשאה רחבה לממשלה לפעול לא בהכרח לפי הדין: פגיעה משמעותית בחוקיות פעולת הממשלה וראש הממשלה: הם לא יהיו כפופים לחוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה (הפרשנית המוסמכת של הדין כל עוד בימ"ש לא קבע אחרת) כך שהם יוכלו לפעול בניגוד לה. כל האזרחים כפופים לחוק. לממשלה ולראש הממשלה – מסלול vip שיאפשר להם לפעול כרצונם. למשל ההחלטה של שר הבט"פ שביקש להימנע מחיסון אסירים בתקופת הקורונה, וביהמ"ש ביטל אותה מחמת חוסר סמכות וכי מצא שזה לא חוקי כי הקורונה לא מבדילה בין אסירים לסוהרים ואם הרציונאל היה לעצור סכנה להידבקות, המלצת הגורמים הרפואיים היתה לחסן את כולם, והשר התעלם ממנה- כעת, לפי מה שמוצע בפשרה, השר יוכל להתעלם מחוות דעת היועצת, ובג"ץ לא יוכל להתערב בה אם החלטת השר תאושר ע"י הממשלה ותקבל את הכסות של "החלטת ממשלה".

• צמצום משמעותי בסמכויות היועצת המשפטית לממשלה: פגיעה קשה בהיות פעולת הרשות המבצעת כפופה לדין:
  הן בהיבטי ״חווה"ד המחייבת״ והן בהיבטי ״בלעדיות היצוג״ֶ- שני רכיבים שמאפשרים אפקטיביות של שלטון חוק. היועצת המשפטית לממשלה היא המנחה את הרשות המבצעת באשר לחוקיות המצב והעמדה שלה היא זו שמיוצגת בביהמ"ש.  חוה"ד של היועצת באשר לפרשנות הדין לא תחייב עוד את הממשלה שתוכל לחרוג ממנה ולהיות מיוצגת ע"י גורם שהממשלה תבחר. בעצם משמעות הדבר הוא שהממשלה בוחרת לה את היועמ"ש שמתאים לה ברגע נתון, כמו משרת אמון. במקום יועץ משפטי שמשרת גם את הציבור, נקבל בכל פעם שיתאים לממשלה יועץ משפטי שהיא בוחרת אד הוק לייצוג בעמדה מסוימת שהיא העמדה שהממשלה רוצה שהוא ידקלם.

   

  הצטברות שלושת הסעיפים לעיל: הרשאה לממשלה לפעול כרצונה ולא בהכרח כדין פלוס צמצום סמכויות היועצת המשפטית לממשלה להנחות את הממשלה וראש הממשלה באשר לחוקיות פעולתה פלוס ביטול אפשרות בג"ץ לבקר פלח פעולה ביצועי רחב כזה – תוצאתה המצטברת היא נפח עצום של פעולה ממשלתית שיכול להתבצע שלא כחוק, מחוץ לחוק, ולפגוע בזכויות האזרח שלנו בלי ביקורת שיפוטית ובלי שום מגן עלינו (תקופת הקורונה והחקיקה הדרקונית במסגרתה כדוגמא. הממשלה תחליט על צעדים דרקוניים שפוגעים למשל בחירויות שלנו ובחופש ההפגנה, תעגן את החלטותיה בהחלטת ממשלה תוך התעלמות מעמדת היועצת שהצביעה על פגיעה בלתי מידתית בזכות להפגין, ואז גם ביהמ"ש יהיה מנוע מלהעביר את ההחלטה הזו תחת שבט ביקורתו. התוצאה: פגיעה קשה בהגנה האזרחית הנתונה לנו).

מיסוד אפליה וגזענות לרמה חוקתית תחת איצטלה של "אורח חיים דתי":

הסעיף שקובע ״אין פוגעים …בשמירת אורח החיים הדתי של אדם או ציבור של בני אדם״: עיגון הכשר להדרת הנשים מהמרחב הציבורי ולאפשרות לאפליית להט"בים וערבים:

למשל אנשים יוכלו לטעון שהם לא מעונינים למכור מוצרים או לא לספק שירותים ללהט"בים או לא לספק שירות רפואי לערבים או לא לשכב בחדר לידה ליד יולדת ערביה – כל אפליה שניתן יהיה לכסות תחת הכנפיים  של ״אורח חיים דתי״ֶ.

הסעיף שמדבר על אורח חיים דתי, גם יקבע את הפרדה בין נשים לגברים במרחבים ציבוריים מובהקים: לימודים באקדמיה, נסיעה באוטובוסים, תורים נפרדים בקופות חולים ובקבלת שירותים ציבוריים, הופעות וטקסים ממלכתיים במרחב הציבורי, הפרדה בלוויות, בקורסים לנהיגה מונעת, בספריות ציבוריות.

הסעיף הזה בעצם מעלה לרמה חוקתית את האפשרות להפרדה והדרת נשים ולאפליה של נשים, ערבים ולהט"בים בלי שזה יחשב כפגיעה בשוויון. מיסוד של "נפרד אבל שווה", שזה כמו "דמוקרטיה – קליפה חלולה בלי מהות של אמת".

• הוראות מעבר רחבות – זהו פתח לחקיקה שתסתור את המתווה עצמו. למשל חוק דרעי הפרסונלי וריקון מתוכן של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. חיוני שהפשרה תעוגן במלואה כעת בהסדר מלא וכולל.

• אי שפיטות של חוקי יסוד בשל תוכנם: צמצום כמעט מוחלט של אפשרות לביקורת שיפוטית על חוקי יסוד למעט תקלות בפרוצדורה של חקיקתם.

• חסינות מוחלטת מפני ביקורת שיפוטית לכל מתווה שיגובש ויתייחס לסוגיית אי גיוסם של בני הישיבות. לא משנה מה ההסדר שיתקבל, ועד כמה יפגע בשוויון בין המתגייסים לבין בחורי הישיבות, בג"ץ לא יוכל להתערב בו.  

• מוקש בדמות דרישת רוב מיוחס בענין אפשרותו של בג"ץ לפסול חוקים שלא עומדים בסטנדרט חוקי: ההרכב הדרוש והרוב מתוכו לפסילת חוקים, 10 מתוך 15 שופטי בית המשפט העליון – זוהי דרישה להרכב ולרוב שאינם מעשיים. המשמעות היא הותרת כוח חקיקה בלתי מוגבל לרוב הקואליציוני בכנסת. יש להסתפק: א. בדרישה של הרכב מורחב אבל לא הרכב מלא (נניח של 9 או 11) וב. הכרעה ברוב רגיל מתוכו. זה מבטא זהירות וריסון ומצד שני אם רוב שופטי עליון יסבור שמשהו לא חוקתי פסיקתו צריכה לעמוד.
•  

• סבירות –צמצום עילת הסבירות כך שמינויים, "מדיניות" והחלטות ממשלה לא תהיינה כפופות לביקורת שיפוטית, היא פגיעה קשה בכיוון של ריקון כלי הביקורת השיפוטית מתוכן. זה אומר שנפח עצום מהעשייה של הרשות המבצעת חסין מפני ביקורת שיפוטית ולמעשה לא בהכרח יהיה חוקי. תלוי ברצונה של הממשלה. כל מינוי פוליטי פסול של אנשים שאינם ממלאים אחרי תנאי הכשירות הנדרשים לתפקיד (למשל: בני משפחה של רוה"מ/של שרים מכהנים יתמנו לשרים או לתפקידים אחרים וזה יהיה חסין מפני ביקורת שיפוטית, החלטה שמעניקה הטבות כלכליות רק למגזר אחד תוך אפליית מגזרים אחרים שלא מתקיים בינם לבין הנהנים שום שוני רלבנטי לצורך קבלת ההטבה – לא ניתן יהיה להתערב בה, החלטה כגון אי מיגון בתי ספר בשדרות תוך סיכון חייהם של ילדי בתי הספר שם לעומת ילדים אחרים באזור המרכז שבתי הספר שלהם כן ממוגנים – ביהמ"ש לא יוכל להתערב בה).
• הרשאה רחבה לממשלה לפעול לא בהכרח לפי הדין: פגיעה משמעותית בחוקיות פעולת הממשלה וראש הממשלה: הם לא יהיו כפופים לחוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה (הפרשנית המוסמכת של הדין כל עוד בימ"ש לא קבע אחרת) כך שהם יוכלו לפעול בניגוד לה. כל האזרחים כפופים לחוק. לממשלה ולראש הממשלה – מסלול vip שיאפשר להם לפעול כרצונם. למשל ההחלטה של שר הבט"פ שביקש להימנע מחיסון אסירים בתקופת הקורונה, וביהמ"ש ביטל אותה מחמת חוסר סמכות וכי מצא שזה לא חוקי כי הקורונה לא מבדילה בין אסירים לסוהרים ואם הרציונאל היה לעצור סכנה להידבקות, המלצת הגורמים הרפואיים היתה לחסן את כולם, והשר התעלם ממנה- כעת, לפי מה שמוצע בפשרה, השר יוכל להתעלם מחוות דעת היועצת, ובג"ץ לא יוכל להתערב בה אם החלטת השר תאושר ע"י הממשלה ותקבל את הכסות של "החלטת ממשלה".

• צמצום משמעותי בסמכויות היועצת המשפטית לממשלה: פגיעה קשה בהיות פעולת הרשות המבצעת כפופה לדין:
  הן בהיבטי ״חווה"ד המחייבת״ והן בהיבטי ״בלעדיות היצוג״ֶ- שני רכיבים שמאפשרים אפקטיביות של שלטון חוק. היועצת המשפטית לממשלה היא המנחה את הרשות המבצעת באשר לחוקיות המצב והעמדה שלה היא זו שמיוצגת בביהמ"ש.  חוה"ד של היועצת באשר לפרשנות הדין לא תחייב עוד את הממשלה שתוכל לחרוג ממנה ולהיות מיוצגת ע"י גורם שהממשלה תבחר. בעצם משמעות הדבר הוא שהממשלה בוחרת לה את היועמ"ש שמתאים לה ברגע נתון, כמו משרת אמון. במקום יועץ משפטי שמשרת גם את הציבור, נקבל בכל פעם שיתאים לממשלה יועץ משפטי שהיא בוחרת אד הוק לייצוג בעמדה מסוימת שהיא העמדה שהממשלה רוצה שהוא ידקלם.

   

  הצטברות שלושת הסעיפים לעיל: הרשאה לממשלה לפעול כרצונה ולא בהכרח כדין פלוס צמצום סמכויות היועצת המשפטית לממשלה להנחות את הממשלה וראש הממשלה באשר לחוקיות פעולתה פלוס ביטול אפשרות בג"ץ לבקר פלח פעולה ביצועי רחב כזה – תוצאתה המצטברת היא נפח עצום של פעולה ממשלתית שיכול להתבצע שלא כחוק, מחוץ לחוק, ולפגוע בזכויות האזרח שלנו בלי ביקורת שיפוטית ובלי שום מגן עלינו (תקופת הקורונה והחקיקה הדרקונית במסגרתה כדוגמא. הממשלה תחליט על צעדים דרקוניים שפוגעים למשל בחירויות שלנו ובחופש ההפגנה, תעגן את החלטותיה בהחלטת ממשלה תוך התעלמות מעמדת היועצת שהצביעה על פגיעה בלתי מידתית בזכות להפגין, ואז גם ביהמ"ש יהיה מנוע מלהעביר את ההחלטה הזו תחת שבט ביקורתו. התוצאה: פגיעה קשה בהגנה האזרחית הנתונה לנו).

חסינות מוחלטת מפני ביקורת שיפוטית לכל מתווה שיגובש ויתייחס לסוגיית אי גיוסם של בני הישיבות. לא משנה מה ההסדר שיתקבל, ועד כמה יפגע בשוויון בין המתגייסים לבין בחורי הישיבות, בג"ץ לא יוכל להתערב בו

הרשאה רחבה לממשלה לפעול לא בהכרח לפי הדין: פגיעה משמעותית בחוקיות פעולת הממשלה וראש הממשלה: הם לא יהיו כפופים לחוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה (הפרשנית המוסמכת של הדין כל עוד בימ"ש לא קבע אחרת) כך שהם יוכלו לפעול בניגוד לה. כל האזרחים כפופים לחוק. לממשלה ולראש הממשלה – מסלול vip שיאפשר להם לפעול כרצונם. למשל ההחלטה של שר הבט"פ שביקש להימנע מחיסון אסירים בתקופת הקורונה, וביהמ"ש ביטל אותה מחמת חוסר סמכות וכי מצא שזה לא חוקי כי הקורונה לא מבדילה בין אסירים לסוהרים ואם הרציונאל היה לעצור סכנה להידבקות, המלצת הגורמים הרפואיים היתה לחסן את כולם, והשר התעלם ממנה- כעת, לפי מה שמוצע בפשרה, השר יוכל להתעלם מחוות דעת היועצת, ובג"ץ לא יוכל להתערב בה אם החלטת השר תאושר ע"י הממשלה ותקבל את הכסות של "החלטת ממשלה"

חסר בולט: אין התחייבות שלא יבוצעו שינויים משטריים נוספים בכנסת הקרובה: הם יכולים לגמור את הפשרה ובמושב הבא להתחיל את המנה הזניה: פיצול מוסד היועמ"ש או פגיעה קשה בסמכויותיו (ביטול חוו"ד המחייבת והפיכתה ל"עצה", ביטול זכות עמידה בפני בג"צ לעותרים ציבוריים וכל הרכיבים הנוספים שהופיעו בפרסומים אודות 4 השלבים הבאים בתוכנית לוין המורחבת. כל פשרה צריכה לכלול התחייבות ברורה לפיה היא ממצה את השינויים המשטריים שיעשו בכנסת הקרובה.