בג״ץ פסק כי אי-העברתו מתפקיד של שר הפנים, אריה דרעי, שנגדו הוגש כתב אישום חמור, נגוע בחוסר סבירות קיצוני. הובהר כי ״אם יכהן בממשלה שר שהוגש נגדו כתב-אישום המאשימו בלקיחת שוחד במאות אלפי שקלים ובשימוש לרעה, באופנים אחרים, במשרות שלטוניות, תהיה לכך השלכה מרחיקת לכת על דמות השלטון בישראל, על תום-לבו ועל הגינותו. עניין זה משליך במישרין על שאלת הסבירות, לפי הוראותיו של הדין״ (בג״ץ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ׳ ממשלת ישראל ואח׳, פ״ד מז(5) 404 (1993)).

בג״ץ קבע כי לנוכח כתב האישום שהוגש נגד רפאל פנחסי, סגן שר הדתות, אין זה סביר אלא להפסיק את כהונתו. בג״ץ קבע כי ״׳קיים מגוון רחב של שיקולים, שראש הממשלה, הממשלה, ושר הדתות רשאים וחייבים לקחתם בחשבון. עליהם לשקול מגוון שיקולים זה, ועליהם לקבל החלטה סבירה. […] נראה לי כי התוצאה המתבקשת היא אחת: אין להמשיך בכהונתו של סגן השר פנחסי. המשך כהונה של נושא משרה אשר מיוחסים לו מעשים חמורים של הצהרה כוזבת, של רישום כוזב ושל ניסיון לקבל דבר במרמה יפגע ביחס הכבוד של האזרח לשלטון ובאמון של הציבור ברשויות השלטון. "דמות השלטון בישראל… תום לבו… [ו]הגינותו" (בלשונו של הנשיא שמגר בפרשת דרעי [3], בעמ׳ 423) יינזקו באופן מהותי. הדוגמה והמופת של המנהיגות יעומעמו. אמינותו של סגן השר תיפגע קשות. בנסיבות אלה אין זה סביר אלא להפסיק את כהונתו של סגן השר פנחסי״ (בג״ץ 4267/93 אמיתי – אזרחים למען מנהל תקין וטוהר מידות נ׳ יצחק רבין ואח׳ (8.9.1993)).

*בג״ץ פסל את החלטת הממשלה למנות את יוסי גינוסר לתפקיד מנכ״ל משרד השיכון, לנוכח מעורבותו בפרשת ״קו 300״ (גינוסר פעל לשבש את פעולת ועדת החקירה לאירועי פרשת ״קו 300״, וכן נמצא כי בפרשה אחרת הוא נקט אמצעי חקירה פסולים והעיד שקר בפני בית המשפט). בהתייחס לסוג העבירות שביצע גינוסר, נקבע כי ״ככלל, אין זה סביר למנות מועמד, שעבר עבירות חמורות בנסיבותיהן, למשרה בכירה בשירות המדינה. חומרתה של העבירה לענייננו נקבעת לא על-פי "מיקומה" בחוק העונשין, אלא על-פי השלכותיה על השיקולים העומדים ביסוד המינוי. על כן יש להתייחס בחומרה לעבירה, שעל-פי עצם מהותה ונסיבות ביצועה פוגעת לא רק בסדר הציבורי בדרך כלל (כגון, רצח, שוד, אונס) אלא באושיות המבנה השלטוני, כגון שוחד, מרמה והפרת אמונים, עדות שקר, בידוי ראיות, שיבוש הליכי משפט. מועמד אשר ביצע עבירות אלה, והוא ממלא תפקיד בכיר בשירות המדינה, פוגע באמון של הציבור ברשות השלטונית ובשירות הציבור. הוא יתקשה להוות דוגמה ומופת לכפופים לו. הוא יתקשה לדרוש מהם את אשר נדרש מכל עובד ציבור ושהוא עצמו חילל. הוא יתקשה להקרין הגינות, אמון, יוקרה, יושר ויושרה  כלפי הציבור הרחב. כל אלה עשויים להשפיע, במידת ודאות רבה, על מעמד השירות הציבורי, תפקודו ומקומו בחברה דמוקרטית. […] אכן, מי שבעבירותיו פגע באושיות המבנה החברתי וביכולתן של ערכאות שיפוטיות או מעין שיפוטיות לעשות משפט צדק, מינויו למשרה בכירה בשירות הציבור הינו פעולה בלתי סבירה באופן קיצוני״ (בג״ץ 6163/92 אייזנברג נ׳ שר הבינוי והשיכון, פ״ד מד(2) 229 (1993)).

*בג״ץ פסל את החלטת ראש הממשלה למנות את אהוד יתום לראש המטה למלחמה בטרור, לנוכח מעורבותו בפרשת ״קו 300״ (שבה הוא עבר שתי עבירות פליליות חמורות: מילא תפקיד ראשי בתכנון הריגתם של שני המחבלים הכפותים, ומילא תפקיד מרכזי בשיבוש מהלכי חקירת האירוע). בג״ץ קבע כי בהחלטה למנות את יתום לתפקיד ראש המטה למלחמה בטרור, לא ייחס ראש הממשלה משקל ראוי לעבירות החמורות שיתום ביצע ולזיקה הקיימת בין עבירותיו לבין התפקיד שיועד לו, ולכן המינוי נפסל (בג״ץ 4668/01 שריד נ׳ ראש הממשלה, פ״ד נו(2) 265 (2001)).

פסילת מינוי של אדם שקיבל פיצויים על יסוד תצהירים כוזבים – בג"ץ קבע כי מינוי מוריס ניסן למנכ"ל עמידר (שמונה ע״י דירקטוריון החברה באישור שר הבינוי והשיכון) ״לקוי בחוסר סבירות קיצונית, הינו פסול ואינו יכול לעמוד״. זאת, מכיוון שניסן קיבל פיצויים בגין פגיעה בתאונה על יסוד תצהירים כוזבים בדבר חוסר יכולתו המוחלטת לתפקד. נמצא כי מעשים אלה מעידים כי יש לניסן נטייה מובהקת לקדם את ענייניו האישיים, גם כאשר הדבר בא על חשבון ערכי יסוד כגון אמירת אמת, ולכן אין זה ראוי שהוא ישמש כנציגם של אחרים (בג״ץ 932/99 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ׳ יושב ראש הוועדה לבדיקת מינויים, פ״ד נג(3) 769 (1999)).

הפסקת כהונה של ראשי ערים שנגדם הוגשו כתבי אישום חמורים – הרכב מורחב של בג״ץ הורה על הפסקת כהונותיהם של ראש העיר נצרת עילית וראש העיר רמת השרון בשל הגשת כתבי אישום נגדם. נקבע כי ההחלטה של מועצות שתי הרשויות  שלא להעביר לאלתר את ראשי הערים מתפקידם, לאחר שהואשמו בנטילת שוחד, ״אינה עולה בקנה אחד עם עקרון השמירה על טוהר המידות ושלטון החוק, והיא בלתי סבירה באופן קיצוני״ (בג״ץ 4921/13 אומ״ץ – אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי נ׳ ראש עיריית רמת השלטון (14.10.2013)).

הממשלה החליטה למנות את שלום ג׳רבי למנכ״ל משרד המדע והטכנולוגיה לתקופת ניסיון של ששה חודשים, בניגוד לחוות הדעת של ועדת המינויים, שסברה כי הוא אינו עומד בתנאי הסף המקצועיים הנדרשים למשרה. בג״ץ פסל את החלטת הממשלה בציינו כי "החלטת הממשלה בדבר מינויו של המועמד כמנכ"ל משרד המדע לתקופת ניסיון בת ששה חודשים חורגת, אפוא, ממתחם הסבירות המינהלית, משאין בבסיסה טעם של ממש המצדיק חריגה ממסקנות ועדת המינויים, הנשענות על בחינה מקצועית עניינית של כישורי הסף המקצועיים של המועמד, בהסתמך על קריטריונים אובייקטיביים שנקבעו בהחלטת הממשלה מס' 86״ (בג״ץ 5657/09 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ׳ ממשלת ישראל ואח׳ (פורסם בנבו, 4.11.2009).

עתירה נגד החלטת שר הביטחון והרמטכ״ל למנות את תא"ל ניר גלילי לתפקיד בכיר בצה"ל (מפקד גיס) והעלאתו לדרגת אלוף, וזאת על רקע הודאתו בהתנהגות בלתי הולמת על רקע מיני והרשעתו בדין משמעתי (נזיפה והחלטה על עיכוב קידום למשך שנתיים). בג"ץ ביטל את ההחלטה על העלאתו לדרגת אלוף, אך לא התערב בהחלטה למנותו לתפקיד מפקד גיס. את החלטתו ביסס בעיקר על עילת הסבירות, והבהיר כי ״נפל פגם מהותי בהחלטה, עקב אי^–מתן משקל הולם וראוי לכל אחד מן השיקולים הספונים בפן זה, שכל אחד מהם הוא בעל משקל סגולי רב^–עוצמה, ובהצטברם יחד מכריעים הם את הכף בצורה חד^–משמעית להתערבות בהחלטה, עד כדי ביטולה" (בג"ץ 1284/99 פלונית נ' ראש המטה הכללי, פ"ד נג(2) 62 (1999)).