חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ביטול עילת הסבירות = כוח בלתי מוגבל בידי הפוליטיקאים

עילת הסבירות משמשת את בית המשפט לבדיקת החלטות שלטוניות. הוא רשאי לפסול החלטות במקרים בהם החלטה היא קיצונית במיוחד. המטרה היא לוודא שהשלטון לא פועל בצורה לא שוויונית, לא רציונלית, עם משוא פנים או מתוך ניגוד עניינים. בית המשפט עושה שימוש בעילת הסבירות רק במקרים חריגים.

הקואליציה דהרה לביטול עילת הסבירות כדי לאפשר לה כוח בלתי מוגבל ללא כל ביקורת.

עילת הסבירות למען האזרחים
להלן שורת החלטות בג״צ שהסתמכו על עילת הסבירות לאורך השנים ומעידות על חשיבותה לאזרח הקטן:

 (בתודה למכון הישראלי לדמוקרטיה על איסוף פסקי הדין וההסבר שלהם)

מינויים מושחתים

בג״ץ פסק כי אי-העברתו מתפקיד של שר הפנים, אריה דרעי, שנגדו הוגש כתב אישום חמור, נגוע בחוסר סבירות קיצוני. הובהר כי ״אם יכהן בממשלה שר שהוגש נגדו כתב-אישום המאשימו בלקיחת שוחד במאות אלפי שקלים ובשימוש לרעה, באופנים אחרים, במשרות שלטוניות, תהיה לכך השלכה מרחיקת לכת על דמות השלטון בישראל, על תום-לבו ועל הגינותו. עניין זה משליך במישרין על שאלת הסבירות, לפי הוראותיו של הדין״ (בג״ץ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ׳ ממשלת ישראל ואח׳, פ״ד מז(5) 404 (1993)).

בג״ץ קבע כי לנוכח כתב האישום שהוגש נגד רפאל פנחסי, סגן שר הדתות, אין זה סביר אלא להפסיק את כהונתו. בג״ץ קבע כי ״׳קיים מגוון רחב של שיקולים, שראש הממשלה, הממשלה, ושר הדתות רשאים וחייבים לקחתם בחשבון. עליהם לשקול מגוון שיקולים זה, ועליהם לקבל החלטה סבירה. […] נראה לי כי התוצאה המתבקשת היא אחת: אין להמשיך בכהונתו של סגן השר פנחסי. המשך כהונה של נושא משרה אשר מיוחסים לו מעשים חמורים של הצהרה כוזבת, של רישום כוזב ושל ניסיון לקבל דבר במרמה יפגע ביחס הכבוד של האזרח לשלטון ובאמון של הציבור ברשויות השלטון. “דמות השלטון בישראל… תום לבו… [ו]הגינותו” (בלשונו של הנשיא שמגר בפרשת דרעי [3], בעמ׳ 423) יינזקו באופן מהותי. הדוגמה והמופת של המנהיגות יעומעמו. אמינותו של סגן השר תיפגע קשות. בנסיבות אלה אין זה סביר אלא להפסיק את כהונתו של סגן השר פנחסי״ (בג״ץ 4267/93 אמיתי – אזרחים למען מנהל תקין וטוהר מידות נ׳ יצחק רבין ואח׳ (8.9.1993)).

*בג״ץ פסל את החלטת הממשלה למנות את יוסי גינוסר לתפקיד מנכ״ל משרד השיכון, לנוכח מעורבותו בפרשת ״קו 300״ (גינוסר פעל לשבש את פעולת ועדת החקירה לאירועי פרשת ״קו 300״, וכן נמצא כי בפרשה אחרת הוא נקט אמצעי חקירה פסולים והעיד שקר בפני בית המשפט). בהתייחס לסוג העבירות שביצע גינוסר, נקבע כי ״ככלל, אין זה סביר למנות מועמד, שעבר עבירות חמורות בנסיבותיהן, למשרה בכירה בשירות המדינה. חומרתה של העבירה לענייננו נקבעת לא על-פי “מיקומה” בחוק העונשין, אלא על-פי השלכותיה על השיקולים העומדים ביסוד המינוי. על כן יש להתייחס בחומרה לעבירה, שעל-פי עצם מהותה ונסיבות ביצועה פוגעת לא רק בסדר הציבורי בדרך כלל (כגון, רצח, שוד, אונס) אלא באושיות המבנה השלטוני, כגון שוחד, מרמה והפרת אמונים, עדות שקר, בידוי ראיות, שיבוש הליכי משפט. מועמד אשר ביצע עבירות אלה, והוא ממלא תפקיד בכיר בשירות המדינה, פוגע באמון של הציבור ברשות השלטונית ובשירות הציבור. הוא יתקשה להוות דוגמה ומופת לכפופים לו. הוא יתקשה לדרוש מהם את אשר נדרש מכל עובד ציבור ושהוא עצמו חילל. הוא יתקשה להקרין הגינות, אמון, יוקרה, יושר ויושרה  כלפי הציבור הרחב. כל אלה עשויים להשפיע, במידת ודאות רבה, על מעמד השירות הציבורי, תפקודו ומקומו בחברה דמוקרטית. […] אכן, מי שבעבירותיו פגע באושיות המבנה החברתי וביכולתן של ערכאות שיפוטיות או מעין שיפוטיות לעשות משפט צדק, מינויו למשרה בכירה בשירות הציבור הינו פעולה בלתי סבירה באופן קיצוני״ (בג״ץ 6163/92 אייזנברג נ׳ שר הבינוי והשיכון, פ״ד מד(2) 229 (1993)).

*בג״ץ פסל את החלטת ראש הממשלה למנות את אהוד יתום לראש המטה למלחמה בטרור, לנוכח מעורבותו בפרשת ״קו 300״ (שבה הוא עבר שתי עבירות פליליות חמורות: מילא תפקיד ראשי בתכנון הריגתם של שני המחבלים הכפותים, ומילא תפקיד מרכזי בשיבוש מהלכי חקירת האירוע). בג״ץ קבע כי בהחלטה למנות את יתום לתפקיד ראש המטה למלחמה בטרור, לא ייחס ראש הממשלה משקל ראוי לעבירות החמורות שיתום ביצע ולזיקה הקיימת בין עבירותיו לבין התפקיד שיועד לו, ולכן המינוי נפסל (בג״ץ 4668/01 שריד נ׳ ראש הממשלה, פ״ד נו(2) 265 (2001)).

פסילת מינוי של אדם שקיבל פיצויים על יסוד תצהירים כוזבים – בג”ץ קבע כי מינוי מוריס ניסן למנכ”ל עמידר (שמונה ע״י דירקטוריון החברה באישור שר הבינוי והשיכון) ״לקוי בחוסר סבירות קיצונית, הינו פסול ואינו יכול לעמוד״. זאת, מכיוון שניסן קיבל פיצויים בגין פגיעה בתאונה על יסוד תצהירים כוזבים בדבר חוסר יכולתו המוחלטת לתפקד. נמצא כי מעשים אלה מעידים כי יש לניסן נטייה מובהקת לקדם את ענייניו האישיים, גם כאשר הדבר בא על חשבון ערכי יסוד כגון אמירת אמת, ולכן אין זה ראוי שהוא ישמש כנציגם של אחרים (בג״ץ 932/99 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ׳ יושב ראש הוועדה לבדיקת מינויים, פ״ד נג(3) 769 (1999)).

הפסקת כהונה של ראשי ערים שנגדם הוגשו כתבי אישום חמורים – הרכב מורחב של בג״ץ הורה על הפסקת כהונותיהם של ראש העיר נצרת עילית וראש העיר רמת השרון בשל הגשת כתבי אישום נגדם. נקבע כי ההחלטה של מועצות שתי הרשויות  שלא להעביר לאלתר את ראשי הערים מתפקידם, לאחר שהואשמו בנטילת שוחד, ״אינה עולה בקנה אחד עם עקרון השמירה על טוהר המידות ושלטון החוק, והיא בלתי סבירה באופן קיצוני״ (בג״ץ 4921/13 אומ״ץ – אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי נ׳ ראש עיריית רמת השלטון (14.10.2013)).

הממשלה החליטה למנות את שלום ג׳רבי למנכ״ל משרד המדע והטכנולוגיה לתקופת ניסיון של ששה חודשים, בניגוד לחוות הדעת של ועדת המינויים, שסברה כי הוא אינו עומד בתנאי הסף המקצועיים הנדרשים למשרה. בג״ץ פסל את החלטת הממשלה בציינו כי “החלטת הממשלה בדבר מינויו של המועמד כמנכ”ל משרד המדע לתקופת ניסיון בת ששה חודשים חורגת, אפוא, ממתחם הסבירות המינהלית, משאין בבסיסה טעם של ממש המצדיק חריגה ממסקנות ועדת המינויים, הנשענות על בחינה מקצועית עניינית של כישורי הסף המקצועיים של המועמד, בהסתמך על קריטריונים אובייקטיביים שנקבעו בהחלטת הממשלה מס’ 86״ (בג״ץ 5657/09 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ׳ ממשלת ישראל ואח׳ (פורסם בנבו, 4.11.2009).

עתירה נגד החלטת שר הביטחון והרמטכ״ל למנות את תא”ל ניר גלילי לתפקיד בכיר בצה”ל (מפקד גיס) והעלאתו לדרגת אלוף, וזאת על רקע הודאתו בהתנהגות בלתי הולמת על רקע מיני והרשעתו בדין משמעתי (נזיפה והחלטה על עיכוב קידום למשך שנתיים). בג”ץ ביטל את ההחלטה על העלאתו לדרגת אלוף, אך לא התערב בהחלטה למנותו לתפקיד מפקד גיס. את החלטתו ביסס בעיקר על עילת הסבירות, והבהיר כי ״נפל פגם מהותי בהחלטה, עקב אימתן משקל הולם וראוי לכל אחד מן השיקולים הספונים בפן זה, שכל אחד מהם הוא בעל משקל סגולי רבעוצמה, ובהצטברם יחד מכריעים הם את הכף בצורה חדמשמעית להתערבות בהחלטה, עד כדי ביטולה” (בג”ץ 1284/99 פלונית נ’ ראש המטה הכללי, פ”ד נג(2) 62 (1999)).

החלטות שלטוניות

נוהג הכהונה המקבילה של תיקי ממשלה – עתירה כנגד נוהג כהונה מקבילה של שר המחזיק במספר תיקים. רוב השופטים היו נכונים לקבוע כי בנסיבות מסוימות “הכמות עושה איכות”, קרי לבחון את נוהג הכהונה המקבילה במשקפיים של סבירות (אין דין כהונה בתיק אחד במקביל לראשות הממשלה, כדין כהונה בכמה וכמה תיקים בעיקר שמדובר בתיקים עם היקף פעילות נרחב). בית המשפט אמנם הסתפק כאן ב״כרטיס צהוב״ בלבד, אבל עילת הסבירות נותרה העילה היחידה לבחון את העניין בעתיד, שכן רוב השופטים סברו כי במישור הסמכות לא מתעוררת כל בעיה, מה גם שלאחר מתן פסק הדין הכנסת תיקנה את חוק-היסוד ויש עוגן מפורש לסמכות של רה”מ לכהן כשר (בג”ץ 3132/15 יש עתיד נ’ ראש ממשלת ישראל (פורסם בנבו, 13.4.2016)).

החלטת שרים להעניק למפעל אחד מסוים, “מעש פלדות” מעמד של ״מפעל מאושר״ לפי החוק לעידוד השקעות הון מהווה סטייה בלתי סבירה ממדיניותה העקבית בנושא. סטייה זו מהמדיניות הממשלתית לא נתמכה בטעמים סבירים ודינה להתבטל. השופט אור הבהיר כי “בבוחננו אם החלטה זו היא סבירה, נזכור, כי…סבירות היא מושג נורמאטיבי; משמעותה איתור השיקולים הרלוואנטיים ואיזון ביניהם על-פי משקלם״ […]. סבירותה של ההחלטה העומדת למבחן תלויה אפוא בקיומם של טעמים ממשיים, אשר בשקלולם עם מצב השוק בתחום הנדון ועם הנתון בדבר היעדר סיכוי של ממש ליצוא, עשויים לבסס את ההחלטה לאשר את תכניתה של מעש פלדות. האם הצביעו שר האוצר ושר המסחר והתעשייה על שיקולים כאלה? נראה לי, על רקע בחינה של שיקולי השרים, כי יש להשיב לשאלה זו בשלילה״ (בג״ץ 5277/96 חוד נ׳ שר האוצר, פ״ד נ(5) 854 (1997)).

פסילת מינוי לתפקיד יו״ר הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים מכיוון שנעשה בתקופת בחירות – בג”ץ (השופט סולברג כתב את חוות הדעת המרכזית, אליו הצטרפו השופטות וילנר ורונן) פסל את מינויו של מני מזוז לתפקיד יו”ר הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים (לתקופת כהונה מלאה בת שמונה שנים) בשל העובדה כי המינוי בוצע בתקופת בחירות. בג”ץ הטעים כי אין חולק בדבר חיוניות איוש המשרה נוכח הצורך הבהול למנות רמטכ”ל, אולם סבר כי המינוי לא מתיישב עם המגבלות הקבועות על מינויים בתקופת בחירות (הקבועות בפסיקה ובהנחיות היועמ”ש) וכי הממשלה לא עמדה בנטל להראות כי לא ניתן היה להסתפק במקרה זה במינוי זמני (בג”ץ 5403/22 לביא, זכויות אזרח, מנהל תקין ועידוד ההתיישבות נ’ ראש הממשלה (פורסם בנבו, 22.9.2022)).

בג”ץ קבע כי שר האוצר אינו רשאי להפסיק באמצע השנה את הסבסוד לאברכים שילדיהם נמצאים במעונות יום לפעוטות ללא קביעת הוראת מעבר סבירה ומידתית, וכי הסבסוד יימשך עד סוף השנה. החלטת שר האוצר שלא לאפשר תקופת מעבר של שנת פעילות שלמה לא איזנה לדעת בג”ץ בצורה מושכלת וראויה בין האינטרסים הרלוונטיים בנסיבות העניין, ולפיכך חרגה ממתחם הסבירות (בג״ץ 5782/21 זילבר נ׳ שר האוצר (פורסם בנבו, 12.1.2022)). גם כאן השופט שטיין, שכתב את פסק הדין המרכזי, התייחס גם לעקרון המידתיות, אם כי השופטים האחרים הגיעו לאותה המסקנה בהתבסס רק על עילת הסבירות.

בג״ץ קבע כי משרד החינוך רשאי לשנות את התנאים המנהליים לשם קבלת אישור שקילות לתואר שלישי מאוניברסיטה זרה. עם זאת, נקבע כי החלת הנוהל החדש באופן רטרואקטיבי אינו סביר (בג״ץ 1398/07 ד״ר לביא-גולדשטיין נ׳ משרד החינוך – הגף להערכת תארים אקדמיים מחו״ל (פורסם בנבו, 10.5.2010)). גם במקרה זה – פסק הדין הוכרע על יסוד סבירות ומידתיות במידה שווה (הייתה גם טענת הפליה אבל היא הייתה שולית יותר בהכרעתו של בית המשפט).

החלטת שר הדתות לשנות את המבחנים לחלוקת כספי תמיכות של המשרד לארגונים דתיים לילדים ולנוער, ולהחיל את השינוי למפרע הינה בלתי סבירה, ויש לספק תקופת הסתגלות למעבר מהמבחנים הישנים לחדשים (בג״ץ 5290/97 עזרא – תנועת הנוער החרדי לאומי בא״י נ׳ השר לענייני דתות (פורסם בנבו, 23.12.1997)). יוער כי העתירה התקבלה למעשה גם על יסוד חוסר סמכות.

נושאי דת

דיון נוסף ב״בג״ץ המרכולים״ בעניין פתיחת מרכולים בשבת –– בג״ץ דחה עתירה לדיון נוסף על החלטת שר הפנים לעכב את כניסתו לתוקף של תיקון לחוק עזר לתל אביב, שעניינו פתיחת מרכולים בשבת. בין היתר, בג״ץ קבע כי ״עמדת שר הפנים לא נתנה משקל הולם לשיקול בדבר מעמדה הייחודי-האוטונומי של העירייה, ולפיכך אינה סבירה״ (דנג״ץ 3660/17 התאחדות הסוחרים והעצמאים הכללית נ׳ שר הפנים (פורסם בנבו, 26.10.2017)).

במשך שנים רבות נעשה תכנון להקמת אצטדיון בירושלים, שאליו התנגדו גורמים חרדיים. התוכנית להקמת האצטדיון אושרה בוועדת התכנון, אך מנכ״ל משרד הפנים, שנמנה עמם ושהסמכות לאשר את התכונית הואצלה לו מידי שר הפנים, החליט שלא לאשר את התוכנית. זאת, בין היתר בטענה כי נדרשת תוכנית מתאר כוללת לאזור.

בג״ץ פסל את החלטת מנכ״ל משרד הפנים והדגיש כי ״הדרישה לתכנית הכוללת הגדולה לוקה כאמור בחוסר סבירות״, שכן ״אם תכנית האיצטדיון תצטרך להמתין עד לבדיקת כל התכניות בתכנית רבת המימדים – מתי, אם בכלל, יקום האיצטדיון?! […] רצון העירייה והצורך בבניית איצטדיון לעיר ירושלים, הטיפול והתכנון הממושך בתכנית זו – לא ניתן להם משקל ראוי, בעוד שלדרישה של הכנת תכנית כוללת ניתן משקל מעל ומעבר לראוי ולנדרש״. […] קבלת עמדת המשיב 2 [מנכ״ל משרד הפנים] יש בה כדי לעכב את הקמת האיצטדיון ללא הגבלת זמן, אולי ״עד שיבוא אליהו״; במצב הטוב ביותר יש בכך כדי לסכל את התכנית לשנים הקרובות, ללא הצדקה״ (בג״ץ 581/87 צוקר נ׳ שר הפנים, פ״ד מב(4) 529 (1989)). 

מינוי רבנים בתקופת ממשלת מעבר – נדונה שאלת מינוים של רבנים ראשיים ושל חברי מועצת הרבנות הראשית בתקופת ממשלת מעבר, שנוצרה לאור החלטת ראש הממשלה על פיזור הכנסת. בית המשפט, מפי השופטת דורנר ובהסכמת השופטים גרוניס ואנגלרד, קיבל את העתירה בחלקה ופסק כי אין למנות רבנים ראשיים בתקופת ממשלת המעבר: “באיזון הכולל, לחץ הזמנים, שכאמור ניתן למצוא לו פתרון שלא יפגע ברציפות הכהונה של הרבנים, אינו מצדיק את בחירת הרבנים, שתקופת כהונתם נמשכת עשר שנים, על-ידי ממשלה וכנסת יוצאות. בנסיבות אלה קיום הליך זה לפני הבחירות לכנסת חורג במובהק ממתחם הסבירות” (בג”ץ 9577/02 סיעת המפד”ל הדתית לאומית המזרחי נ’ יו”ר הכנסת פ”ד נז(1) 710 (2002)).

בית המשפט העליון קבע כי על המועצה המקומית כפר ורדים לפעול לאתר להקמת מקווה בשטחה. נקבע כי ״החלטת המועצה המקומית שלא לפעול להקמת מקווה לנשים ביישוב בזמן הקרוב אינה עומדת במבחן הסבירות. בנסיבותיו המיוחדות של המקרה מצאתי כי החלטת המועצה  אינה מאזנת באופן סביר בין הצורך של תושבות הישוב שומרות המצוות לקיים את מצוות הטבילה לבין השיקולים התקציביים ומשאבי הקרקע הזמינים״ (עע״מ 662/11 סלע נ׳ ראש המועצה המקומית כפר ורדים (9.9.2014)).

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד  קבע כי החלטת המועצה האזורית ברנר שלא להקים מקווה בתחומי המושב ״התעלמה כמעט לחלוטין מהשיקולים הראויים שהיה עליה לשקול, ובפרט לא ניתן כל משקל ממשי לשיקול המרכזי של הזכות החוקתית לחופש הדת והפולחן, שמעמדה במדרג השיקולים הוא הגבוה ביותר״. על כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת המועצה לוקה באי-סבירות קיצונית, והמועצה האזורית ברנר נדרשת להקים מקווה בשטחה (עת״מ (מרכז) 26581-04-21 בוני ואח׳ נ׳ מועצה אזורית ברנר ואח׳ (24.1.2023)).

זכויות אזרח

בשנת 2000 בג״ץ ביטל תקנה בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) שנקבעה על ידי שר הרווחה וקבעה כי אם הוגש ערר על ועדה הקובעת דרגת נכות, יש לעכב באופן אוטומטי את התשלום לנכה שנקבעה, כל עוד לא ניתנה החלטת ועדת הערר. בג״ץ הבהיר כי ההסדר שבתקנה בלתי סביר באופן קיצוני והוא חמור במיוחד במקרה זה, שבו הפגיעה היא בנכה שנקבעה נכותו והוא זקוק למענק המגיע לו במסגרת החוק, שהוא חוק סוציאלי, הבא להיטיב עם נפגעי עבודה. על כן, נקבע כי התקנה ״לוקה באי-סבירות המביאה לבטלותה״ ולכן יש להכריז עליה כבטלה (בג״ץ 5580/98 סופר נ׳ שר העבודה והרווחה, פ״ד נד(4) 319 (2000)). בפסק דין זה התייחסו חלק מהשופטים גם לעילת המידתיות, אך עיקר פסק דינה של השופטת שטרסברג-כהן, שכתבה את חוות הדעת המרכזית, התבסס על עילת הסבירות.

בג״ץ הורה לשר הביטחון ולשר החינוך למגן את כל כיתות האם בבתי הספר בשדרות וביישובי עוטף עזה בשיטת המיגון המלא ולא להסתפק רק בשיטת “המרחבים המוגנים” כפי שהוחלט על ידם מתוך שיקולים תקציביים. זאת, לאחר שנקבע כי האיזון שהמדינה ערכה בין האיומים הנשקפים לתלמידי בתי הספר באזור זה לבין שיקולים תקציביים חורג משמעותית ממתחם הסבירות.

 דיון נוסף בהחלטת שר הביטחון שלא לאפשר כיתוב אישי על מצבה צבאית. נקבע, בין היתר, כי החלטת שר הביטחון להעדיף את עקרון האחידות באופן מוחלט, מבלי לתת כל משקל לרצון המשפחות לתת ביטוי אישי לאבלן, אינה סבירה. העניין הוחזר לשר הביטחון על מנת שיקבל החלטה כדין (דנג״ץ 3299/93 ויכסלבאום ואח׳ נ׳ שר הביטחון ואח׳, פ״ד מט(2) 195 (1995)).

בג״ץ קבע כי החלטת שר הביטחון כי הכיתוב על גבי המצבות הצבאיות שהוקמו על קברי החללים מאסון המסוקים לא יכלול את המונח ״אסון המסוקים״ לוקה בחוסר סבירות קיצונית. לדברי בית המשפט ״החלטתו של שר הביטחון, לא נתנה כל ביטוי לשיקול הענייני של השמירה על כבוד האדם במובן האמור, ובנסיבות העניין היא אף בלתי סבירה, אינה יכולה אפוא לעמוד״. בד בבד, בג״ץ הבהיר כי ״מתפקידו של שר הביטחון – ולא של בית המשפט – לשקלל בין השיקולים השונים ולקבוע לפי שיקול-דעתו כללים בדבר כיתוב על גבי מצבות בבתי קברות צבאיים, ובלבד שהכללים שיקבע יתחשבו בכל השיקולים שלעניין ויהיו בתחומיו של מתחם הסבירות. עלכן, הדרך הראויה במקרה שלפנינו – שבו התקבלה החלטה הפסולה עקב התעלמותה משיקול רלוואנטי, אך עדיין קיימות אפשרויות החלטה חוקיות רבות מלבדה – היא להחזיר את העניין אל שר הביטחון, על-מנת שיקבל החלטה כדין״ (בג״ץ 6069/00 העמותה להנצחת חללי אסון המסוקים בשאר ישוב נ׳ שר הביטחון, פ״ד נה(4) 75 (2001)).

המאבק על הסבירות
ימים
שעות
דקות
שניות

שעון החול לבג״צ

דין סבירות כדין הפיכה משטרית מלאה, כי זה מתחיל בסבירות וייגמר בריסוק הדמוקרטיה.

בלי סבירות תהיה לממשלה יד חופשית, קודם כל בפיטורים ובמינויים: הממשלה תוכל לפטר את כל שומרי הסף בלי מגבלה אם לא יתיישרו עם רצונה. הראשונה, כנראה, היועצת המשפטית לממשלה. בדרכה ילכו כנראה כל שומרי הסף שלא יתיישרו מיד עם רצונה של הממשלה.

הממשלה תוכל גם למנות לתפקידים האלה את מי שהיא רוצה, לא לפי העיקרון של שוויון הזדמנויות או מקצועיות, ונקבל שומרי ראש שנאמנים לשרים בלבד.

התוכנית לשינוי פניה של הדמוקרטיה כבר כאן. ביטול הסבירות היא רק ההתחלה של ההפיכה המשטרתית, צריך קודם כל להיפטר מביקורת שיפוטית, לרסק את שומרי הסף, ולרכז כוח בלתי מוגבל.

ואחרי עילת הסבירות הביטול הבא, התיקון הבא, השינוי הבא, כבר יהיה הרבה יותר קל, עד שנתעורר למדינה שלא הכרנו. ולכן דין סבירות כדין הפיכה משטרית מלאה.

התפתחויות, דיווחים, פעולות בנושא ביטול עילת הסבירות

מחאות | הפגנות | מעקב חקיקה | קבוצות מאבק | עדכונים מהשטח:
כל מה שחשוב למחנה הדמוקרטי-ליברלי - אצלך בווצאפ

דילוג לתוכן