אני עדיין זוכר את הכותרות הראשונות מהשבעה באוקטובר. היתה ידיעה על 20 הרוגים, ואז עשרות, ואז מאות, ואז גם סרטוני זוועות, שנאלצנו לראות כדי לחפש את רותם, וחטופים, ומספרים שעברו את ה-1,000 וזה לא נגמר.
ראשי שב"כ ומוסד אמרו בעבר שנתניהו מהווה סכנה ברורה לביטחון ישראל, והסכנה אכן התממשה.
הממשלה הרעה ביותר בתולדות ישראל הפרה את ההבטחה הכי בסיסית של המדינה, ההבטחה ש״לעולם לא עוד". על האחריות של כל 64 חברי הקואליציה למה שקרה בשבעה באוקטובר לרותם, ולכל כך הרבה אחרים, אנו לא נשכח ולא נסלח לעולם.
רוב גדול בציבור חושב שהאיש הבזוי הזה, זה ששולח חיילים למלחמה אבל מפחד להגיע להלוויות שלהם, צריך ללכת הביתה. חלק חושבים שרק אחרי המלחמה וחלק חושבים שעכשיו. לאלו שחושבים שעכשיו זה לא הזמן, אני מציע שתשאלו את עצמכם כמה שאלות:
חשבתם שיכול להיות שראש ממשלה יפטר שר ביטחון שהזהיר מסכנה לביטחון המדינה?
חשבתם שיכול להיות שראש ממשלה יסרב לפגוש רמטכ"ל לפני הצבעה שמחלישה את הצבא?
חשבתם שיכול להיות שראש ממשלה יסית נגד הצבא בזמן מלחמה כדי להסיר מעצמו אחריות?
חשבתם שיכול להיות שראש ממשלה יתקע מדינה שלמה ללא תקציב רק כדי לשמור על הכיסא? (כן, גם את זה לא שכחנו)
פעם אחר פעם, כאשר האינטרס האישי שלו התנגש עם זה של המדינה – נתניהו בחר בטובתו האישית על חשבון כולנו.
אז גם אם תמכתם בו (ואני מתבייש להגיד שבעבר זה כלל גם אותי), אני מבקש שתחשבו על עוד שאלה אחת – האם יש סיכוי שהוא ישאיר את החיילים שלנו בעזה, מעבר למה שחייבים, רק כדי להישאר על הכיסא?
אין צורך בתשובה, מספיק שהתלבטתם. אם אתם לא רוצים לקחת סיכון שנתניהו שוב יבחר בטובתו האישית, במקרה הזה על חשבון החיילים שלנו, הוא חייב ללכת עכשיו!
אחרי ההתנהלות הפושעת שהובילה לשבעה באוקטובר, ואחרי המשך ההתנהלות הפושעת מאז, אין לנו ברירה אחרת, אנחנו חייבים את זה לילדים שלנו להפסיק לשבת בסלון ולקטר, אנחנו חייבים לצאת לרחובות כדי שיחד, ללא אלימות אבל עם הרבה מאוד נחישות, יחד – נמוטט את שלטון נתניהו.
