תהום פעורה בינך, יואב קיש, לבין לוחמי חיל האויר – תמי ארד

לכתוב שמדינת ישראל תמשיך להיות דמוקרטיה חזקה גם אחרי ביטול עילת הסבירות, זה כמו לומר שמי שמתייבש בשמש זקוק לאשפוז במחלקה הקרדיולוגית בשיבא ולהשתלה של קוצב שינטר את ליבו. ועל זה אנחנו נלחמים.

חצי מהעם (אלפים בודדים של קולות זיכו אתכם ברוב פרלמנטרי) זועק לכם לעצור את החקיקה הדורסנית, סובל מהתקף חרדה עם סימנים קרדיולוגיים, ואתם ממשיכים לנהוג בD9, מתעלמים ומזלזלים אבל דורשים שאותו ציבור שאתם דורסים יפגין נאמנות לנהג ה-D9.

אנשי המילואים כולל חבריך לשעבר מחיל האויר, דואגים באמת ובתמים לביטחון המדינה. הפעילים ביניהם קרועים ומדוכדכים. הם התפללו לאלוהי ההיגיון שלא יאלצו להגיע לרגע הזה. רבים מהם שרתו ומשרתים בחיל האויר גם אחרי גיל הפנסיה והם אומרים לך שללא עילת הסבירות אין דמוקרטיה כי ביטול עילת הסבירות זה נטרול הרשות השופטת. ובאין בית משפט עצמאי וחזק אנחנו האזרחים שלא סוגדים למלך, מופקרים.

אחרי שראיתי את תמונתה של המפגינה דניאלה בת ה- 76, שרוססה בעומדה על המדרכה בחדרה על ידי רכב חולף בחומר שגרם לה כוויות בפנים, והיא מאושפזת בהלל יפה (בית החולים שביבי החליט שהוא לא טוב עבורו על אף המרחק הקצר מקיסריה) הבנתי שאנחנו כבר מזמן לא עם אחד. זה אתם, הממשלה, הצד שמעודד אלימות (אף מפגין למען הדמוקרטיה לא ריסס לא שוטר ולא ביביסט) ואנחנו אלה שאמורים להרכין ראש, לבלוע את הדמעות ולהמשיך לתרום כאילו כלום לא השתנה.

הפלת את התיק הזה על המילואימניקים אבל ביטחון המדינה תלוי בכם, המצב הכלכלי תלוי בכם, ביטחון האזרחים תלוי בכם, ואמון האזרחים תלוי בכם. וזה לא קיים יותר לפחות אצל חצי מהציבור.

אז אתה מוזמן לצאת מהפוזיציה הנוזפת שלך ולבקר את דניאלה שמאושפזת בהלל יפה, בית החולים האיכותי שמשרת נאמנה למעלה מ-600 אלף איש. אולי אם תפגוש אותה פנים אל מול פנים תבין על מה חבריך לשעבר מחיל האוויר נלחמים.