להשוות או לא להשוות, זאת השאלה.
זאת השאלה?!
לַאאא…
איך אפשר לעשות הקבלה?
זאת ממש הוזלה
של האסון הלאומי,
יש הבדל תהומי.
אצלנו אין קלגסים
שמכים אזרחים
או יורים
ככה סתם
בעוברי אורח תמימים.
אצלנו אין גטאות
רק מחנות פליטים
אבל אין עוררין
שטרזיינשטט רחוקה מחווארה או ג׳נין
אנחנו אומה עיקשת קטנטנה
לא אירופה הפשיסטית של לפני 90 שנה.
אנחנו לא האיטלקים
ובטח לא הגרמנים,
אנחנו אור לגויים…
כי בנו בחרת מכל העמים
אז אל דאגה
ואל חשש
לא כל טוקבקיסט מטופש
הוא גידול ממאיר
ומצריך גינוי מקיר אל קיר
ואין מה להיבהל
אם איזה מתנחל
לוקח יוזמה
ושורף באישון ליל
משפחה שלמה.
ההשוואה עדיין אינה במקומה
לכן מספיק עם ההפחדות
וההשמצות הזדוניות
שאוטוטו נידרדר
לשאול תחתיות,
כי אנחנו לא שם.
לא בדיוק, לא בערך
ואפילו לא בדרך
להיות כמו ההם…
שאין לומר את שמם.
ה… ועוזריהם.
אנחנו מחנכים בכל בוקר וערב
שנולדנו לחיות על החרב
כי בסופו של חשבון
יחיה רק מי שיהרוג ראשון.
אנחנו מפרידים בין יולדות שחורות ללבנות
רק כי אישה אחרי לידה רוצה לנוח
ולא חפלות המוניות.
אנחנו לא בהמות
ולעולם לא נהפוך להיות
כמו אותן חברות אלימות
אבל אי אפשר לצפות
שנעמוד בשקט
מול הניסיון
לשנות את הצביון
ואם צריך
נביא D-9
ונחריב את בית המשפט העליון…
להשוות או לא להשוות
זאת לא השאלה.
זאת החובה.
כי במקום בו אלפי אנשים
שרוצים לעבוד
ולהתפרנס בכבוד
נדחסים בשורות
בין גדרות
כמו פרות
בקרונות רכבות –
חייבים להשוות.
במקום בו בונים יישובים
לאשכנזים עשירים
ואל הקלפי נוהרים
מצביעים ערבים –
חייבים להשוות.
כשהמון מסומם
עושה לינץ' באיש שחור בלי להסס
והילד של כולם
מוציא להורג פלסטיני גוסס –
חייבים להשוות.
כשמשכתבים את ההיסטוריה
ומשלהבים את ההיסטריה
מתעלמים מן העתיד
ולא לומדים מן העבר
כשכל דאלים גבר
יש סמוטריץ׳
יש בן גביר
ועוד עץ נעקר
עוד שעל,
עוד רגב של חול,
ימין ושמאל,
הפרד ומשול,
עוד שכול,
ושכול
ושכול
ושכול
ושכול
ושכול
ושכול…
כשאין כיבוש, אך יש מחסום,
אין נכבה, יש אטום,
אין היטלר יש מופתי,
שואה בלילה שואה ביום.
לרכוש צוללות
לנטוש ניצולים
הומופוביה
קסנופוביה
הדרת נשים
ואם מרוב עצים
כבר לא רואים
את הקו המתוח
בין "עשבים שוטים"
שצועקים
מוות לערבים
ואז שורפים ילד קטן בחיים
חייבים,
אבל חייבים להשוות.
ימין ושמאל
ימין ושמאל
ימין ושמאל