תפריט
חורף 2023 יירשם בהיסטוריה שלנו כרע שבזמנים וכטוב שבזמנים. כתקופה שבה מדינת ישראל צללה במהירות, כמו מטוס שנחטף בידי קנאים, לתהום עמוקה של קיצוניות, משיחיות ובערות. אבל גם כתקופה שבה קם עם ויצא להילחם. לא על מחירי הקוטג' או גובה השכירות אלא על הערכים הבסיסיים ביותר של חופש, שוויון ודמוקרטיה.
ההיסטוריה תזכור לטובה את המחאה האדירה ביותר בתולדותינו. את העצרות והצעדות. את מאות האלפים שהפגינו שבוע אחרי שבוע, מצפון עד דרום, על חשבון לימודים, על חשבון ימי עבודה. את חסימות הכבישים ומחאת השפחות. את מי שהגיעו ונעמדו זקופים בפני הפוליטיקאים והוקיעו אותם כמי שהם: משמידי המדינה.
היא תזכור לחיוב את הקצינים והלוחמים שאמרו: עד כאן. מוכנים למות בעד ארצנו, לא בעד אסוננו; היא תזכור את כל ימי ההתנגדות, השיבוש והשיתוק, כמפגנים מעוררי השתאות בקנה מידה עולמי. גם את לוחמי קומנדו דמוקרטיה שעקבו אחר שרים וח"כים, הציקו להם, שיבשו את סדר יומם, הבריחו אותם מכל אירוע.
ראש ממשלת ישראל ייזכר כמהרסה ומחריבה. איש מושחת וחורש רע, שכרת ברית עם הזרמים הקיצוניים והמסוכנים ביותר בחברה כדי לקנות כהונה נוספת וכרטיס יציאה מהכלא. הוא ייחרט בזיכרון הלאומי כרודן נהנתן ומנותק, שנשבה מרצון בידי קואליציית שונאי בית המשפט: מבכורו ואשתו, שדמותם נטמעת בדמותו מיום ליום, ועד לשותפיו הפוליטיים.
לכל אגף סיבות משלו למשטמה נגד המוסד ששומר עלינו, עדיין, כחלק מהעולם המערבי המתוקן: אחד בחלומותיו על פרזיטיות ללא גבולות, האחר בפנטזיות על סנהדרין ובית מקדש, השלישי בשביל להכשיר עבורו ועבור חניכיו הרוחניים את ערך העבריינות והחזרה למקום הפשע, והרביעי, בשם טרלול ניאו־קונסרבטיבי הגדוש בסיסמאות וסנטימנטים פשיסטיים.
על ח"כ שמחה רוטמן ילמדו כאן בעתיד הלא מאוד רחוק בתיעוב ובחלחלה. הוא הסנאטור ג'וזף מקארתי שלנו. יריב לוין יזכה לפרק משלו. איך קרה שפוליטיקאי אפור וצנום עם כריזמה של פקיד דואר שחוק, שבמשך שנים ניסה לשווק את מרכולתו הסהרורית למנהיג מפלגתו ונדחה בבוז, הצליח להכפיפו לסדר יומו.
טוב, התשובה די ברורה: בגלל בני המשפחה שהשתלטו על הפטריארך, בגלל הגיל, החקירות שהבשילו לכתב אישום חמור ולמשפט, שורת מינויים תמוהים, והקפת עצמו בחבורת אומרי הן שהתמחותם בחנופה. התוצאה הרי היא לפנינו. ספק אם יש בתולדות העמים תקדים למדינה דמוקרטית, חזקה ומשגשגת שביצעה השמדה עצמית טוטאלית כזו בתוך שלושה חודשים. מדינות לא מעטות הרסו את עצמן (ונצואלה, יוון), אבל להן זה לקח שנים. כאן, זוהי ממש הפצצת שטיח.
מומחה כלכלי ומדיני שמבלה את רוב זמנו בארה"ב בחודשים האחרונים, שיתף אותי בתובנותיו: "כמעט מאה אחוז מחברות ההייטק החדשות שקמו בישראל, רושמות עצמן בארה"ב. בדקתי", אמר לי. "כלומר: כאשר חברת צ'ק פוינט הבאה תפרוץ ותרוויח מיליארדים, המס העתידי ייכנס לקופת האוצר האמריקאי. גם אם בעתיד תקום ממשלה אחרת, זה לא ישתנה. החברות יישארו רשומות בבוסטון, ניו יורק, סן פרנסיסקו".
לדבריו, התרומות לעמותות, לארגונים חברתיים ולאקדמיה נמצאות בצניחה חופשית. ראשי האוניברסיטאות נתקלים בחשש גובר של תורמים מפני דיקטטורה אפשרית שעומדת לקום. יש עצירה בהשקעות חדשות בהייטק. הנזקים האלה הם לעשרות שנים קדימה, גם הרבה אחרי שנתניהו, לוין, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' ייעלמו מחיינו. המשקיעים יאמרו לעצמם: רגע, רגע, אם זה קרה בחורף 2023, מי ערב לנו שזה לא יקרה שוב, ב–2033?.
