תפריט
יום שלישי של התנגדות. יום ארוך. יוצא דופן ומרגש. אינספור מראות שלא ישכחו. יום של הקרבה אזרחית, של נחישות ושל גבורה. ובתוך כל המראות יש מיצג אחד שמילים לא יכולות לתאר אותו ובכל זאת לא יכול להשכח ולהמחק מהזכרון.
מיצג משפחות השכול ״במותם ציוו לנו דמוקרטיה״:
כי החיילים הצעירים שמתו לא ידברו ובכל זאת ישמע קולם. בעיקר עכשיו. גם אם אנחנו לא רוצים לשמוע
תגובה אחת
כחלק מהקבוצה הקדושה הזו שלא יכלה להגיע היום אבל כן עמדתי בשבת בקפלן ליד המיצג ולא היה אחד או אחת שלא ניגשו והתייחסו ואמרו שהמוות של החללים שלנו לא היה לשווא , לא יכולתי שלא להתרגש עד דמעות מהתגובות. היו כאלה שהגדילו ואמרו שעכשיו תורם להלחם. עם ישראל במיטבו!!