בולען עצום נפער מתחת למדינת ישראל – ד״ר יואב גרובייס

לאסוננו, השבעה באוקטובר עדיין לא ניפץ את האשליה. לפחות לא אצל מספיק אנשים. את חלקם הוא הביא להיאחז בה חזק מאי פעם.

חלק גדול מהציבור עדיין מאמין שאפשר לחכות עם בחירות עד אחרי המלחמה. שזה רק עניין של החלפת ראש ממשלה. רק עניין של אימוץ שיח אחר – מנומס וממלכתי.

כל מי שעיניים בראשו מבין שככה לא נוכל להמשיך. שיש פה מצב לא נורמלי שאם נמשיך להשלים איתו – יהיה זה סופנו. אבל רבים מדי מפחדים מהמשמעות של ההכרה הזו, כי הם לא מסוגלים לדמיין אלטרנטיבה למצב הקיים.

ובהיעדר אלטרנטיבה – ממשיכים לאחוז באשליה של חברה מתפקדת. בהיעדר אלטרנטיבה, בוחרים בהיפר-נורמליזציה של מציאות לא-נורמלית. מעדיפים את ״השטן שאנחנו מכירים״.

בהיעדר אלטרנטיבה, רבים מוכנים להשלות את עצמם שנותרה פה המדינה שהכרנו פעם, וממאנים להבין שהכאב שהם מרגישים הוא כאב פנטום על משהו שהיה ואיננו עוד.

כדי להימנע מניפוץ האשליה הם מגייסים את שיח הממלכתיות והאחדות כפתרון קסם לכל תחלואינו.

הם נאחזים באמונה הכוזבת של ״השפעה מבפנים״ – השפעה שהיא לא יותר מאשר ניסיון למנוע את הקריעה הסופית בעזרת סיכות בטחון; מערך פיגומים שמוצג לנו כצורך הכרחי למניעת הקריסה הטוטאלית של מבנה, שזו בבירור סכנת נפשות להותיר אותו על תילו.