חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

איך נכין עצמנו לימים והשבועות הקרובים של חלום וסיוט | ד״ר יואב גרובייס

כלל לא בטוח שעומדות לרשותנו המילים כדי לתאר את מה שאנחנו עתידים לחוות בשבועות הקרובים – שילוב של חלום וסיוט; רכבת הרים רגשית – תלולה וסוערת: הורים יתאחדו עם ילדיהם, ילדים עם הוריהם, בני זוג אלה עם אלה, סבים וסבתות עם נכדיהם – והלב של כולנו יעלה על גדותיו. ובאותו זמן ממש נהיה עם אלה שתקוותיהם יתרסקו באכזריות – והלב של כולנו יתרסק ביחד איתן. ואלה יראו את אלה – ואלה את אלה, אחרי שנאבקו ביחד וחלמו ביחד וגורלם נשזר יחד לעד.

ד״ר יואב גרובייס. גשר בית רבן. מוצ״ש 18.1.25


 

הרגע הזה הוא לא רגע – גם בתרחיש הכי אופטימי, הוא צפוי להימשך ולהתארך על פני חודש וחצי, שירגיש כמו נצח; ובכל רגע לא תהיה שום ודאות לגבי הרגע הבא אחריו. בכל רגע, כוחות החושך ימשיכו לנסות לסכל את הרגע הבא. ובכל רגע יהיה מוטל עלינו להמשיך להיאבק כדי להבטיח אותו.

ערב טוב ותודה שאתם פה.

בתור פסיכולוג אני שואל את עצמי, איך נוכל להכין את עצמנו לקראת הימים והשבועות הקרובים – ולסערת הנפשות שצפויה לנו?

מצד אחד, אחרי 470 ימים ולילות שבהם היטלטלנו כולנו בין ייאוש לתקווה, נדמה כי סוף סוף עומד להגיע הרגע שלמענו נאבקנו ונלחמנו. במרחק שעות, במרחק נגיעה – יש סיכוי ממשי שאנשים שאנחנו נושאים בלבנו כבר חמישה עשר חודשים, עומדים סוף סוף לחזור הביתה.

מצד אחר, הרגע הזה הוא לא רגע – גם בתרחיש הכי אופטימי, הוא צפוי להימשך ולהתארך על פני חודש וחצי, שירגיש כמו נצח; ובכל רגע לא תהיה שום ודאות לגבי הרגע הבא אחריו. בכל רגע, כוחות החושך ימשיכו לנסות לסכל את הרגע הבא. ובכל רגע יהיה מוטל עלינו להמשיך להיאבק כדי להבטיח אותו.

מצד אחד, אנחנו רוצים כל כך לשמוח בחזרתם. רוצים כל כך לנשום סוף סוף לרווחה.

מצד אחר, השמחה על אלה שיחזרו בחיים תהיה מהולה ביגון על אלה שלא; ההקלה שתתלווה לחזרתם תהיה מהולה באימה מהמפגש עם מצבם, אחרי חמישה עשר או שישה עשר חודשים בגיהינום; המתח לא ירפה עד לשנייה האחרונה של השלב האחרון; והזעם על הפקרתם הפושעת אולי לעולם לא ייתן מנוח.

ההקלה שתתלווה לחזרתם תהיה מהולה באימה מהמפגש עם מצבם, אחרי חמישה עשר או שישה עשר חודשים בגיהינום; המתח לא ירפה עד לשנייה האחרונה של השלב האחרון; והזעם על הפקרתם הפושעת אולי לעולם לא ייתן מנוח.

כלל לא בטוח שעומדות לרשותנו המילים כדי לתאר את מה שאנחנו עתידים לחוות בשבועות הקרובים – שילוב של חלום וסיוט; רכבת הרים רגשית – תלולה וסוערת: הורים יתאחדו עם ילדיהם, ילדים עם הוריהם, בני זוג אלה עם אלה, סבים וסבתות עם נכדיהם – והלב של כולנו יעלה על גדותיו. ובאותו זמן ממש נהיה עם אלה שתקוותיהם יתרסקו באכזריות – והלב של כולנו יתרסק ביחד איתן. ואלה יראו את אלה – ואלה את אלה, אחרי שנאבקו ביחד וחלמו ביחד וגורלם נשזר יחד לעד.

וכל הרגעים האלה יתערבבו יחד: עוד זה מדבר וזה בא, כמו שקף על גבי שקף – בשורה על גבי בשורה, שידור על גבי שידור, בכי של שמחה על גבי בכי של צער, התרגשות חנוקה על גבי קריאת שבר, איחוד על גבי פרידה – הכול יתערבב יחד, בלי שהות לעכל. בלי שהות להסדיר נשימה או דופק.

לא ברור איך הנפש שלנו תוכל לשאת את כל זה.

אבל גם לא תהיה לנו ברירה אלא לשאת את זה – כי לא תם ולא נשלם.

כי הרצון שלנו להירפא ימשיך להיות מותקף ללא הרף וללא רחם; כי כוחות החושך ימשיכו לעשות כל שביכולתם כדי להמשיך לסכל, להתעלל ולהתאכזר; כי אוהבי המוות, הנקרופילים שמצדיעים לְמלחמה ודם, ימשיכו לנסות לנצח את אוהבי החיים; כי אלה שהפקירו לא הפכו פתאום את עורם, לא הכו על חטא ולא גילו את האור; כי כמו בכל 470 הימים והלילות שחלפו, הישרדותם בשלטון היא הדבר היחיד שחשוב להם, ושלמענה יהיו מוכנים בכל רגע לגדוע את תקוותינו ולהאריך את ייסורינו – בלב גס וערל.

אלה שהפקירו לא הפכו פתאום את עורם, לא הכו על חטא ולא גילו את האור; כי כמו בכל 470 הימים והלילות שחלפו, הישרדותם בשלטון היא הדבר היחיד שחשוב להם, ושלמענה יהיו מוכנים בכל רגע לגדוע את תקוותינו ולהאריך את ייסורינו - בלב גס וערל.

צילום: אריאל סקלדמן Arielle Skladman

עלינו מוטל גם להמשיך להילחם נגד האיומים מבית על הדמוקרטיה, שהיא צורת המשטר היחידה שבה תיתכן בריאות נפשית לאורך זמן – ושבה המוות לא קדוש יותר מהחיים.

כי בחסות הקשב שיוסט וסערת הרגשות שתאחז בנו, הם ימשיכו להתקיף את אדני הדמוקרטיה במסע ההרס שהכריזו עליה.

ולכן עלינו מוטל להמשיך לעמוד על המשמר. עלינו מוטל להמשיך לעמוד לצד המשפחות שיקיריהן טרם חזרו. עלינו מוטל להמשיך לאחוז עבורן – ועבור כולנו – בתקווה שיחזרו, ובתקווה שחזרת כולם תהיה צעד ראשון בדרך לשיקום ולריפוי של החברה הישראלית. עלינו מוטל לחבק את אלה שיאבדו את היקר להם מכול. ועלינו מוטל גם לא להשאיר לבד את אלה שזכו לקבל את יקיריהם בחזרה – כי ההתמודדות שלהם לא תמה, והשיקום שלהם יהיה ארוך.

ובו זמנית, עלינו מוטל גם להמשיך להילחם נגד האיומים מבית על הדמוקרטיה, שהיא צורת המשטר היחידה שבה תיתכן בריאות נפשית לאורך זמן – ושבה המוות לא קדוש יותר מהחיים.

מוטל עלינו הרבה, ואי אפשר הכול בו-זמנית; חלקנו נהיה עם אלה וחלקנו עם אלה, בגזרה אחת או אחרת – אבל אם לא נעשה זאת כולנו, לא נזכה להשיב לעצמנו את עצמנו – ולא נוכל להירפא.

הלוואי שיחזרו כולם.

הלוואי שנהיה ראויים לכל אלה שלחמו, נפצעו ונפלו למענם.

הלוואי שנקום ונצמח מתוך השבר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן