חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

המערכת הממשלתית לא מסוגלת לארגן את העורף להתגוננות – צביקה גרינגולד

״המערכת הממשלתית הפסיקה להיות מסוגלת לארגן את העורף להתגוננות בפני אסונות.
בתקופה שהיה משרד להגנת העורף, העיריות כן התארגנו. היה כל שנה תרגיל גדול תחת פיקוד העורף שהיה שחקן מרכזי, כי הוא זרוע ביצועית. אבל התרגולים לא היו רק על מלחמה, הם היו על רעידת אדמה, על התקפת גזים, על מגיפות, ואנחנו התארגנו. היינו ערוכים, היו לנו מחסני חירום, למרות שאופקים עירייה ענייה. ״

צביקה גרינגולד (כוח צביקה מעמק הבכא, מלחמת יום כיפור) שהיה ראש עירית אופקים

צביקה גרינגולד, ראש עירית אופקים לשעבר

אני רוצה להתכונן לירי קאסמים - תעזרו לי

כשבאתי לאופקים היו לי הרבה בעיות. הביוב זרם לוואדי, לנחל פטיש, ועוד הרבה בעיות. אבל הבנתי שאחת הבעיות הראשונות שאני צריך לטפל בה זה להתכונן לירי של קסאמים. אז מה עשיתי?
הלכתי לפיקוד העורף ואמרתי להם ״אני רוצה להתכונן לירי של קסאמים, תעזרו לי״. אז הם עזרו לי.
הם באו, ועשינו ישיבות, והקמנו צוות תכנון, ולמדנו את התרגולות של איך זה עובד, והתארגנו לזה. בדצמבר 2008 אני יושב בבית בקורנית, לא רחוק ממך, ואני פותח את הטלוויזיה ורואה שיורים ברצועה. אני לוקח את האוטו שהיה לי מהעירייה, ואני נוסע לאופקים. זו נסיעה ארוכה, שעתיים פלוס. אני מגיע לאופקים, אין לי חמ״ל. יש מקום שמיועד להיות חמ״ל, אבל הוא לא מאוכלס ולא מאובזר, אין בו קשר ואין בו כלום.
נסעתי למחנה אורים של פיקוד העורף, הם אמרו לי סע חזרה לאופקים, אנחנו נבוא אליך ונעזור לך. הם עזרו לי, בנו לי חמ״ל, שבמטכ״ל אין כזה. והתחלנו לתפקד.

עכשיו, הביאו לי גם בחור שנקרא יקל״ר, היקל״ר שלי אף פעם לא גייסו אותו, והקב״ט של העירייה זה היה בן אדם שהגיע למקום הזה במינויים פוליטיים והיה לא כשיר לחלוטין, אז הם הביאו לי יקל״ר מעוטף עזה, מאשכול.
היקל״ר של אשכול, היה שם בחור, עו״ד בשם דני משהו, והתחלנו לעבוד בצורה מסודרת, ועשינו הערכות מצב.
ובמסגרת הערכות המצב האלה, הגענו למסקנה שצריך לחסום את הכניסות לעיר, כי אחד התרחישים שהעלינו היה מה יקרה אם איזה רכב מהרצועה יצליח פתאום לפרוץ ולהגיע לעיר
. אז שמנו מחסומים, שמנו תצפית על מגדל מים כדי שגם תעזור לנו לאתר נפילות של רקטות וגם תעזור לנו לפעול בשטח, והתחלנו להקים חמ״לים שכונתיים כדי שיהיה לנו דיווח גם מהפריפריה, ולא רק ממרכז העיר.
נתיבות ויחיאל זוהר, הוא לא היה אלוף משנה בצבא, אבל היה לו בחור רציני, והוא היה מאורגן, והוא כן הפעיל את הדברים אצלו על פי התורה הזו. 

זו הייתה תורה שהתפתחה עם פיקוד העורף כשהקסאמים התחילו ליפול, ועל פי התורה הזאת, עיריות שהייתה להן יכולת כמו שדרות ונתיבות כן התארגנו. אבל אופקים לא התארגנה

עשינו הערכות מצב. ובמסגרת הערכות המצב האלה, הגענו למסקנה שצריך לחסום את הכניסות לעיר, כי אחד התרחישים שהעלינו היה מה יקרה אם איזה רכב מהרצועה יצליח פתאום לפרוץ ולהגיע לעיר. אז שמנו מחסומים,

חוסר התפקוד של ממשלת ישראל

מדינה זו לא חנות מכולת. מוכרחים לפזר סמכויות, מוכרחים לבנות תורה ארגונית של הפעלה ותפעול. אי אפשר לנהל את הכול מהטלפון. יש לנו קורונה, המדינה נכנסת לתקופה של התמודדות עם מגיפה, ושוב פעם - לא פיקוד העורף, לא משרד הביטחון, אלא ראש הממשלה בעצמו מנסה לנהל את זה. ומכאן אתם יכולים להבין...

תהליכים

"אני בכלל לא מאמין בפתרונות או באירועים נקודתיים, אני מאמין בתהליכים.
התהליך שהביא לזה שהגענו לאן שהגענו הוא תהליך עמוק עמוק בתוך הצבא. זה מתחיל מזה שבתקופת שרון דורשים מהצבא להצטמצם ולהצטמצם, ואז באה נוסחת הפלא.
מהי נוסחת הפלא? אין יותר גייסות, לא צריך תמרון, אנחנו עוברים למלחמה מנגד. זה נקרא מלחמה מהכורסה, או כמו שקראו לזה ב-2006 הפלזמות. ובאמצעות מודיעין מדויק, וירי מנגד שיכול להיות גם טילים, ארטילריה ובעיקר מטוסים, אנחנו משמידים את האויב.
וזה הוליד קונספציה נוחה מאוד, שאפשר להצטמצם ולחסוך כסף. צבא קטן וחכם, ולא נלחם. אלא מפעיל חיישנים ומצלמות, וטילים מדויקים וכו׳ וכו׳.
וזה נורא נוח. וזה הביא את אמ״ן להתמקד בטכנולוגיות ובמטרות לירי מנגד, להתעסק בזה ולהזניח את כל נושא ההערכה והמחקר. מחלקת המחקר נשארה במקום, בעוד שיחידות אחרות של אמ״ן התפתחו מאוד מבחינה טכנולוגית ויכולות שהן מרשימות בכל קנה מידה, אבל הם איבדו את היכולת לעשות הערכה של האויב ולייצר התרעה. אם לא מיידית, לפחות התרעה כללית שהנה, זה האויב שלנו.

זה נקרא מלחמה מהכורסה, או כמו שקראו לזה ב-2006 הפלזמות. וזה נורא נוח. וזה הביא את אמ״ן להתמקד בטכנולוגיות ובמטרות לירי מנגד, להתעסק בזה ולהזניח את כל נושא ההערכה והמחקר

אין חשיבה, אין כלום

"אין חשיבה, אין כלום. אומרים שאין אסטרטגיה. לביבי יש אסטרטגיה – הוא רוצה להמליך את עצמו על המדינה, ולהוריש את מלכותו הלאה לבני משפחתו.
לצורך זה הוא חבר ליהודים הדתיים הלאומיים. הנציג הבולט שהיה בשיח מולו בעניין הזה היה הרב דרוקמן, שהוא מבטיח להם את בית המקדש, והם מבטיחים לו את השלטון. זאת האסטרטגיה. הקלפים תמיד צמודים לחזה, לעם המטומטם לא מספרים לאן רוצים ללכת ובשביל מה, אבל הזמן יעשה את שלו, ולאט לאט אנחנו נממש את החזון הזה. זאת האסטרטגיה של מדינת ישראל מאז 2009"

עוד על וועדת החקירה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן