תפריט
אנחנו חיים במציאות לא נורמלית, שבה הנפש שלנו נתונה ללא הרף לבליץ ברוטלי של התפתחויות. התרחשות רודפת התרחשות, כותרת רודפת כותרת, פּוּש רודף פּוּש, ״הותר לפרסום״ רודף ״הותר לפרסום״. האירועים הולמים בנו בקצב מסחרר, שמטשטש כליל את תחושת הזמן.
המתקפה הפראית על נפשנו אינה מקרית. היא חלק ממסע טרור תודעתי שמתוכנן להלום בנו בקצב מסחרר; זה טרור תודעתי שמתוכנן לפרק בשיטתיות את עצם היכולת שלנו להבחין בין אמת לשקר, עד שנתייאש לגבי עצם האפשרות לדעת משהו בוודאות
ד״ר יואב גרובייס. נס ציונה. מוצ״ש 29.6.24
איך נתאר את חוויית החיים בישראל בעת הנוכחית?
בספר ״העולם של אתמול״, הסופר סטפן צוויג מתאר את חיי הדור שאיתרע מזלו לעבור את שתי מלחמות העולם, וכך כתב: ״נגזר עלינו לחוות כמות של מאורעות, שבדרך כלל ההיסטוריה מחלקת אותם בחסכנות, פעם לארץ אחת ופעם למאה אחת.״
החיים בישראל מעולם לא התנהלו על מי מנוחות, וההיסטוריה לא חסכה מאיתנו הרבה. אמנם כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להתייחס אך רק לתקופת חיינו, אבל עדיין קשה שלא לתהות אם בשנה וחצי האחרונות ״כמות המאורעות״ שחווינו, שלא לדבר על המשקל והקצב שלהם, לא היו חריגים באופן קיצוני.
הנפש שלנו נתונה ללא הרף לבליץ ברוטלי של התפתחויות. התרחשות רודפת התרחשות, כותרת רודפת כותרת, האירועים הולמים בנו בקצב מסחרר, שמטשטש כליל את תחושת הזמן.
אנחנו חיים במציאות לא נורמלית, שבה הנפש שלנו נתונה ללא הרף לבליץ ברוטלי של התפתחויות. התרחשות רודפת התרחשות, כותרת רודפת כותרת, פּוּש רודף פּוּש, ״הותר לפרסום״ רודף ״הותר לפרסום״. האירועים הולמים בנו בקצב מסחרר, שמטשטש כליל את תחושת הזמן.
כל יום מרגיש כמו שבוע. כל שבוע – כמו חודש. כל חודש – כמו שנה.
הקצב לא מותיר לנפש שלנו שהות מספקת כדי ׳לעכל׳ את מה שקורה, כדי להעניק פשר למתרחש, כדי להעניק מלים למתרחש – לא כל שכן לגזור דרכי פעולה אפקטיביות.
מה קורה לנפש האדם במצב כזה?
הפסיכואנליטיקאי הבריטי וילפרד ביון התייחס למצב שבו האדם פוגש מתקפה מסיבית כל כך על החשיבה, וכך אמר:
״ישנם אנשים אינטליגנטים ביותר שאינם יכולים לשאת את ההפגזה התמידית של מחשבות, רגשות ורעיונות שמגיעים מכל עבר, כולל מתוך עצמם. לכן אנשים אלו מבטלים את המינוי לעיתון, מסירים את המספר שלהם מספר הטלפונים, מסיטים את הווילונות ומנסים, ככל שניתן, להגיע למצב שבו הם משוחררים מכל השפעה נוספת. כך מאבדת הקהילה את תרומתו של אדם זה, ומבחינה מנטלית האדם מת – באותו אופן שבו תאים מסוימים בגוף נמקים.״
כשאנחנו שואלים את עצמנו איך יתכן שאזרחים רבים עדיין לא יוצאים לרחובות, עלינו לקחת בחשבון את הקושי לעמוד בפני ההפגזה התמידית מצד המציאות, קושי שמוביל רבים ״להסיט את הווילונות״, לשון ביון.
לצעוק עליהם בתוכחה לא יעזור – אולי אפילו להפך.
כשאנחנו מבקשים להבין איך יתכן שאנשים שחיים איתנו באותה המציאות, שחולקים איתנו את אותם הערכים, את אותם החלומות, לא קמים ומשמיעים קול צעקה, לא יוצאים להילחם על הבית, עלינו להבין שזה קשור בחוויה זו של התקפה פראית מצד המציאות על הנפש.
הרי גם לנו, שיוצאים מהבית, המתקפה הזו לא זרה. חִשְבוּ כמה פעמים ביום אתם ניצבים מול עוד כותרת בעיתון, עוד פּושׁ חדשותי, עוד פוסט ברשת והתגובה הראשונה שלכם היא:
״לא ייאמן!״
״טירוף!״
״אין לתאר!״
אנחנו משתמשים במלים האלה כבשריון, מנסים בעזרתן להדוף מעלינו את המתקפה המתמשכת על ההיגיון הבריא, על השכל הישר, על כל מה שאנחנו תופסים כנורמלי.
במציאות שבה אנחנו חיים, המילים הללו כבר איבדו ממשמעותן. תחת השלטון המופרע של נתניהו וממשלת ההפיכה וההפקרה, הדבר היחיד שלא ייאמן הוא אם השלטון לפתע יפעל בהגינות וביושרה
אבל במציאות שבה אנחנו חיים, המילים הללו כבר איבדו ממשמעותן. תחת השלטון המופרע של נתניהו וממשלת ההפיכה וההפקרה, הדבר היחיד שלא ייאמן הוא אם השלטון לפתע יפעל בהגינות וביושרה; הדבר היחיד שאין לתאר הוא אם השלטון לפתע ישים את טובתנו האזרחים לפני טובתו שלו; והטירוף האמיתי הוא אם המטורפים לפתע ינהגו בשפיות.
המתקפה הפראית על נפשנו אינה מקרית. היא לא תוצר לוואי של החיים במזרח התיכון או של שלטון אימפוטנט וחסר כישורים שנאחז בקרנות המזבח. זו מתקפה שיש מאחוריה כוונת מכוון; היא חלק ממסע טרור תודעתי שמתוכנן להלום בנו בקצב מסחרר; שמתוכנן להקשות עלינו להבין את המתרחש לנגד עינינו; שמתוכנן להפציץ אותנו בשקר אחר שקר עד כדי כך שלא נדע עוד למי להאמין – או במה. זה טרור תודעתי שמתוכנן לפרק בשיטתיות את עצם היכולת שלנו להבחין בין אמת לשקר, עד שנתייאש לגבי עצם האפשרות לדעת משהו בוודאות.
עד שנרים ידיים ונתמסר למציאות המקבילה, או עד שנבחר באדישות אזרחית – אדישות שמשרתת אך ורק את אויבי הדמוקרטיה.
זה טרור תודעתי שמתוכנן לפרק בשיטתיות את עצם היכולת שלנו להבחין בין אמת לשקר, עד שנתייאש לגבי עצם האפשרות לדעת משהו בוודאות.
כדי להצליח לעמוד איתן מול המתקפה הפראית על נפשנו, כדי להגן בהצלחה על בוחן המציאות שלנו, אנחנו מוכרחים להמשיך לצעוק אמת. אנחנו מוכרים להדהד אותה גם לעצמנו, לשמור על המשוכנעים משוכנעים, לאחוז זה בזו במאמץ שלא להתנתק ולא להיסחף ברוח הרעה.
המחאה שומרת על האחיזה שלנו במציאות, וכל זמן שהתקווה שלנו תהיה אחוזה במציאות, החלומות שנחלום יהיו חלומות ריאליים.
תודה רבה.
