התקשורת, גנץ וטרופר אצים לגנות את המחאה (ולשמור על נתניהו)

ורטר מקדיש את הטור שלו לנושא ובותב בכעס שלא כדרכו:

נניח שבמדינה בעלת משטר סמכותני, כטורקיה או רוסיה למשל, היו מתרחשות הפגנות נגד הממשלה בעקבות מחדל היסטורי שבו היו נטבחים אלפי אזרחים ונחטפים מאות; שמנהיג המדינה היה מסרב לקחת אחריות, ולהתפטר, או למצער להקדים את הבחירות כדרישת רוב הציבור הפגוע; ששרי הממשלה היו בזים במופגן, במפגיע, לבני משפחות החטופים; שבני משפחתו של המנהיג ודמויות במפלגת השלטון היו מתארים את המפגינים כ”נאצים” ו”טרוריסטים”; ושבעיצומה של מלחמה ארוכה ועקובה מדם ההנהגה היתה ממשיכה לדאוג לאנשי שלומה ובהם חבורת עסקנים שמייצגים ציבור של משתמטים על חשבון מי שתורמים, נהרגים ונפצעים במלחמות.

יש להניח שהישראלים, כמו אזרחי כל המדינות הדמוקרטיות בעולם, היו מזדהים עם המפגינים והמוחים – גם אם מבין הרבבות מעטים היו נוהגים באלימות. למשל: מישהו היה משליך לפיד בוער לעבר שוטרים ומישהו היה נשכב מתחת לגלגלי רכב לפיזור הפגנות; ועשרים אנשים היו דוחפים מחסום משטרתי ומתעמתים עם השוטרים, שנוהגים כלפיהם באלימות.

ואין בכלל שאלה שמי שהפר את החוק צריך לעמוד לדין. משליך הלפיד חמום המוח צריך להיכנס לכלא. האדם שזחל מתחת למכת”זית נקט צעד סמלי, בלתי אלים, גם אם לא חוקי. הוא מזכיר במשהו את הצעיר האמיץ שחסם בגופו הצנום את הטנק בכיכר טיאננמן בבייג’ין.

חייבים להזכיר: על פי הודעת המשטרה, בשום שלב לא נשקף איום לחיי נתניהו או בני משפחתו. ההודעה הרשמית הזו, שפורסמה בבוקר לאחר ההפגנה, כנראה שלא מצאה חן בעיני מישהו בצמרת הארגון. נדרש תיקון. הוא אכן הגיע בדיון בבית המשפט על הארכת מעצרם של עצורי ההפגנה (ששוחררו כולם, למעט אחד למעצר בית בן יממה וללא פיקוח). בבקשת המעצר נכתב: “מדובר באירוע שמזכיר תמונות של הפיכה אלימה במדינות דיקטטוריות, שבסופן השליט הובל לרחוב ו/או נשחט לעיני כל או הוכה, ובכל מקרה הודח מתפקידו על ידי המון זועם ואלים”.

מי שניסח את היצירה הזו, לא הבין מה הוא כותב. בא לקלל (את המפגינים) ויצא מברך. או ההיפך. כך אכן סיימו את חייהם רודנים כמו בניטו מוסוליני באיטליה, ניקולאה צ’אושסקו ברומניה, או המנהיג והאח מועמר קדאפי בלוב. לא בטוח שבבית ראש הממשלה, בנו של היסטוריון, התלהבו מההקבלה.