תפריט
בשישי הקרוב, ה-9.6 תיפתח במוזיאון על התפר בירושלים, התערוכה ״דמוקרטיה אומרת״ שהיא בעצם במה למחאות בישראל ומציגה את הפנים, הרגשות וההשראה של מאות אלפי המפגינים שיוצאים לרחובות למען הדמוקרטיה
מוזיאון על התפר בירושלים, שממוקם בין מוקדי מחאה שונים בעבר ובהווה (מוסררה, מאה שערים, שייח’ ג’ראח ומגרש הרוסים), משיק את ״דמוקרטיה אומרת״, תערוכה ראשונה מסוגה המעניקה במה למחאה, התנגדות ואי ציות אזרחי בישראל.
זו לא פעם ראשונה שהמוזיאון נותן פה וקול ובית ליצוג אמנותי של נושאים חברתיים ואזרחיים. בעצם ניתן לומר שההסתכלות החברתית מאוד מאפיינת את המקום, לכן בחירת האוצר חן שפירא להציג צילומים מלאי רגש ומעוררי השראה, שצולמו במהלך החודשים האחרונים באירועי המחאה ששוטפים את ישראל בהתנגדות למהלכי הממשלה, לצד צילומים ממחאות קודמות מאז שנות השבעים – היא הכי טבעית למקום ולזמן.
התערוכה מאפשרת הסתכלות מחודשת על המשמעות החברתית והפוליטית של מחאות ומאבקים בישראל. האם הן אפקטיביות? מה נשאר מהן ומה מידת ההשפעה שלהן, תוך שהיא נוטתנת להרגיש את העוצמה האדירה של האמנות כאמצעי מחאה.
״דמוקרטיה אומרת״ רלוונטית במיוחד כי היא משקפת את המחוייבות ארוכת השנים של המוזיאון על התפר לקידום חופש ביטוי, יצירה ודיון ביקורתי ופתוח בסוגיות חברתיות-פוליטיות באמצעות שפת האמנות.
״הצפייה בצילומים ובאירועים שהם מתעדים מעודדת אותנו לבחון את השינויים באופני הצילום והתיעוד, ומעוררת מחשבה על האפקט התקשורתי והתודעתי המשתנה של הצילום כאשר הוא הופך לחלק אינטגרלי מאקט ההפגנה והמחאה. התערוכה נעה מההתמקדות בפרטים ובמחוות אנושיות בגובה העיניים, ועד למבט מלמעלה, המרוחק והטכנולוגי של צילומי הרחפן.״ – אומר האוצר חן שפירא
באמצעות דימויים שהפכו איקוניים בתולדות הצילום המקומי, בוחנת התערוכה צדדים והיבטים שונים של צילום מחאות בישראל – האזרחיים, החברתיים-פוליטיים, הטכנולוגיים והאמנותיים.
משתתפים: גדעון אגז׳ה, אור אדר, תומר אסייג, תומר אפלבאום, אמיר גולדשטיין, נתן דביר, ברק היימן ואלון לוי, פבל וולברג, מאיר ויגודר, דפנה טלמון, בן כהן, ורדי כהנא, אביר סולטן, ענת סרגוסטי, עוזי פורת, הדס פרוש, מיקי קרצמן, אורי רוזנווקס, שמואל רחמני, אלדד רפאלי, יסמין שטינמץ ומיה בן דוד.
תגובה אחת
עצוב כל מה שקורה היום, עצוב לראות את ילדינו במלחמה ברחובות, עצוב לי כי הכל זה בגלל אינטרסים פרסונאליים של בן אדם אחד..!
שלא נגיע לדיקטטורה, כי זה רק התחלה של גיהנום לסטודנטים, לעובדים, לאנשי מקצוע.
כל הכבוד על היצירתיות, על התפיסה על ההתבוננות חיים ארוכים בישראל עם דמוקרטיה וליברלי..!
נולדתי וגדלתי בצ’ילה, אני יודעת מה זה לחיות וליגדול מתחת למגפיים של דיקטטור.!