קומו, צאו, הפגינו נוכחות, למען ילדינו, עתידנו! – דרור קרן

אנחנו בסיומו של עוד חג, עם המילים חירות ובני חורין שעומדות לנו בגרון. עם אקורדיאון בלב שנפתח ונסגר בין תקווה וסיכוי, בין סיוט ועינוי, חושך ואור ומפחי נפש וחוזר חלילה. אזהרות, הפגנות, חרמות, ואין עוצר. ואין עסקה. איך שלא תסובבו את זה. מלחמה. רפיח תחילה. סליחה ומחילה, יש קבינט, יש החלטה, יש ממשלה.

יום אחד הרי נישאל:
מה עשיתם שם כל הדרך לגיהנום? נישאל, ישאלו הילדים, הנכדים, אם לא הם ההיסטוריה, איפה הייתם? מול כל ה”נמשיך עד הסוף”
מול הפוטו שופ בולדורף אסטוריה?

מול האופורטוניסט שחבר לטרוריסט, שחבר למשיחיסט ולגזען פנאט, שעל חשבון בני עמו שהפקיר הוא רק מעלה את המחיר, מוכר לנו בבלת על “ניצחון מוחלט”.

מסתבך והולך | מסבך והולך | משסה ומתחמק | ומפרק ומתרחק | והולך ומסכסך ומסתבך | מחבל ומחרב | ומתרחק ומסתבך | ובגלל זה אנחנו פה, עד שילך. | בסוף יש מחיר, אדוני, | תרצה או לא, זה מה שיצא.

אין לך יותר קדימה, אין יותר רברס, אתה בדרך ללא מוצא. | גם לנוכל ותיק, נגמר בסוף השטיק, אוזל הטריק, | לא נשאר כלום, לאיש השישי הכי חכם ביקום,

זה בסוף נופל תמיד על הפער בין המילים למעשים | בין האסונות, המחדלים, ואפס הניסים, | בין ההבטחות, שמעולם לא קיים | בין הסיסמאות ואי היכולת ליישם, | אין בן אדם מאחורי המסכה, | אין יותר שפנים בכובע לקוסם.