חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

נתניהו בוחר לא לשחרר חטופים – זו השורה התחתונה // ערן עציון

נתניהו בוחר לא לשחרר חטופים. זו השורה התחתונה העולה משלל דיווחים בתקשורת האמריקנית, מהידיעה של נחום ברנע בידיעות ועוד. למרות שברור שלא כל התמונה ידועה לציבור, ידוע מספיק כדי לומר את הדברים הבאים:

1. קטאר, בתיאום עם ארה”ב ובמעורבות מסוימת של מצרים, פועלת כמתווכת בין ישראל לחמאס, בין ארה”ב לחמאס, ובין חמאס למדינות נוספות שיש להן אזרחים חטופים (כ-26 מדינות)

2. קטאר מעוניינת להביא הישגים מהירים, משיקוליה, ומבינה שהזמן פועל כנגד עיסקה. בעיקר בכל הקשור לתינוקות/ילדים/חולים/קשישים, שכל יום שעובר עליהם בשבי מקטין את סיכויי הישרדותם.

3. ארה”ב לוחצת לעיסקה שבה ישוחררו אזרחיה, כ-9 כנראה. ומעוניינת גם בהפסקת האש הזמנית שתושג במסגרתה, כדי להקל את הלחץ ההומניטרי ברצועה, להפחית במעט את הביקורת הפנימית בארה”ב ובמערב על ההרג וההרס המאסיביים בעזה, ולפתוח פתח לעסקאות נוספות ולדה-אסקלציה.

4. האינטרס הישראלי הוא לכאורה ברור – שחרור מהיר ככל האפשר של כמה שיותר חטופים, בעיקר כאלה שסיכויי שרידותם נמוכים. אבל, וזה לב העניין:

א. ישראל מונהגת על ידי ראש ממשלה המצוי בניגוד עניינים עמוק וחריף מול האינטרס הישראלי. ראש ממשלה ש-96% מהציבור אינם מאמינים לו, וכ-75% מהציבור מעוניינים שיודח מתפקידו, וחצי מהם רוצים שיודח מיידית.
ב. לכן האינטרס של נתניהו הוא למנוע בכל מחיר את הדין והחשבון שהציבור דורש ממנו, ולדחות ככל האפשר את סיום המלחמה.
ג. האינטרס שלו הוא גם לרצות את המשיחיים הקיצוניים בממשלתו, שעבורם כיבוש עזה והתנחלות בה היא מצווה אלוהית, שאמנם “תעלה במחירים גבוהים, אבל זה מה שצריך לעשות” (אורית סטרוק, הרבה לפני ה-7/10).
ד. האינטרס שלו הוא לייצר נראטיב של “ניצחון”, של “אני נתתי לצה”ל לנצח”. ואם לשם כך הוקרבו עשרות חטופים? זה “נזק אגבי”. הוא לא יגיד זאת בקולו, אבל שופריו אומרים את זה במפורש או במובלע. עיינו למשל במסמך המדיניות של ראש המל”ל לשעבר מאיר בן שבת, המסביר כיצד ישראל תנצח, ומבליע את נושא החטופים.

5. בזמנים עברו, כאשר היו בישראל מוסדות ממלכתיים מתפקדים, והיו איזונים ובלמים בתהליכי קבלת ההחלטות בסוגיות רגישות של בטחון לאומי, היו סביב השולחן גורמי מקצוע עצמאיים, מקצועיים, מחויבים אך ורק לאינטרסים הלאומיים, שעמדו בסיטואציות דומות מול הדרג הפוליטי, הסבירו את עמדותיהם ונלחמו עליהם. לאסוננו, במצב הנוכחי כל זה לא קיים:

א. נתניהו פועל כשליט יחיד, לא סופר אף אחד משריו, ורואה בצמרת צה”ל וראשי מערכות הביטחון יריבים שלו. שרי הליכוד ויתרו מזמן על כל תפקוד עצמאי ומשמשים אביזרים על הסט של נתניהו. גנץ ואייזנקוט מתפקדים כשרים בלי תיק, כ”אצבעות בסכר”, אבל ללא אצבעות של ממש כי אין להם שום אחריות על שום גוף ביצועי, וכי נתניהו לא זקוק להם בכנסת, יש לו 64 בלעדיהם. הם למעשה “יועצים”, ו”קבינט המלחמה” הוא יצור כלאיים חסר סמכויות, שהונדס על ידי נתניהו כדי לתת לו חופש פעולה פוליטי. ללכת עם (הקבינט הסטטורי, עם השרים-אביזרים מהליכוד, ועם השרים-המבעירים סמוטריץ, בן גביר ואחרים), ולהרגיש בלי (בלי שום שותפים רציניים שצריך להתחשב בהם, ובלי צורך להתחשב בשום שיקול מקצועי). לפי הדיווחים גדעון סער עבר לתפקד כעוד יועץ פוליטי של נתניהו, שעוזר לו להנדס את שני הקבינטים כך שיסייעו לו במסע ההישרדות האישי שלו, על גבם של החטופים, של החיילים, ושל כולנו.
ב. הדרג הבטחוני המקצועי נכה, חבול ומוכה. הן ע”י נתניהו והן ע”י המציאות הנוראה והכישלון ההיסטורי היושב על כתפיו. לא הרמטכ”ל, לא ראש השב”כ ולא אף בכיר בטחוני אינו במצב נורמלי ואינו מסוגל לעמוד מול נתניהו כמו שנהגו חלק מקודמיהם. יתירה מכך, אין להם שמץ אמון בו, הם יודעים שהוא עוסק בהשמצות ובהטחת בוץ בהם באמצע המלחמה, ובונה את הקייס נגדם בוועדת החקירה ביום שאחרי.
ג. הכנסת לא קיימת. מנגנוני הביקורת כמו וועדת חוץ וביטחון וועדות המישנה שלה, או וועדת ביקורת המדינה, לא מתפקדים. ד. אין אופוזיציה. לפיד הוא צל של עצמו, לא מציג שום עמדה עצמאית בשום נושא שקשור למלחמה, מזגזג בין “שקט, יורים”, לבין “הדחה עכשיו”.

6. במצב הזה, נתניהו יכול להרשות לעצמו לחבל במשא ומתן על שחרור החטופים, להעלות דרישות מופרכות, לייצר נראטיבים כוזבים, להפעיל שופרות למיניהם וליצור מצב של הארכת המלחמה.

7. לסיום, נחדד כי במצב דברים דומה תחת ראש ממשלה אחר, ניתן היה לנהל דיון מסוג אחר. ניתן היה להציג טיעונים לגיטימיים כנגד עיסקה בכל תנאי. ניתן היה לשקלל את הגברת הלחץ הצבאי על החמאס למול מחיריה של עיסקה מיידית, כדוגמת עצירת המומנטום הצבאי, מתן זמן התארגנות לחמאס וכיו”ב. ניתן היה להבין את העיכובים כנסיון לשפר את תנאי העיסקה. *אבל*, וזה אבל ענק, לנתניהו יש אפס אשראי ולגיטימיות, ולרוב המכריע של הציבור ברור שהוא אינו עוסק בטובת הציבור והחטופים, אלא בטובתו האישית ושרידותו בתפקיד. זו אנומליה מטורפת, מזעזעת, שאסור שתימשך.

8. יש לבצע את העיסקה מייד, בכל מחיר, ללכת להפסקת אש, ולנצל אותה כדי לבצע עוד עיסקת החלפה קריטית – עיסקת החלפת ראש הממשלה והממשלה. זה בנפשם של החטופים, ובנפש כולנו, שנחטפנו על ידי ראש ממשלה
#לא_כשיר , האשם במחדל החמור בתולדות המדינה.

עוד בנושא הזה – ראיון של ערן עציון בפודקאסט של טובי פולק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מחאות | הפגנות | מעקב חקיקה | קבוצות מאבק | עדכונים מהשטח:
כל מה שחשוב למחנה הדמוקרטי-ליברלי - אצלך בווצאפ

דילוג לתוכן