ככל שעובר הזמן ואני עושה את הטעות של להתעדכן מה היה אני נופל לתהומות

…הייתי מודע לזה שהדלת של הממ״ד לא חסינת ירי ופיצוצים וגם החלון לא, ולכן הילדים היו מאחורי כשנכנסו אנשים לתוך הבית. הם היו צמודים לקיר כשהם לא מול הדלת ולא מול החלון. ההתנהגות היתה מאוד רגועה. אני ובת הזוג שלי מאוד חזקים במצבי לחץ. הייתי בשוק כשאני שומע אנשים נכנסים לי לתוך הבית. לא האמנתי שהגענו עד הלום. הילדים ברגע שזה קרה אמרתי להם נכנסו לנו לתוך הבית (ושני כלבים בתוך הממ״ד איתנו) נכנסו לשקט מוחלט. בלי שאמרתי להם. התיישבו בפינה שלהם. כל אחד תפס פינה.
כשיש מחבלים בתוך הבית, צועקים, מסתובבים, מקללים, הופכים הכל, עושים בבית מה שבא להם והרבה זמן, תוך שני נסיונות חזקים להכנס לממ״ד. לא דברו אלינו ואנחנו לא הוצאנו הגה. אם היו שומעים בכי צרחות נביחות זה היה מעלה את המוטיבציה שלהם להכנס…

הילדים שלי ראו אותי עומד מול דלת בינם לבין הדלת כאשר האשליה שלהם שיש חומה בצורה בינם לבין רוע קיימת. בפוקס. בגדול האשליה נשארה. הילדים יצאו משם והגיעו עד אילת בלי לראות טיפת דם.