לפנתאון: הם יחזרו – כשהם ילכו / מאי אלביני פרי

178 ימים שסבא חיים בשבי. 
105 ימים שאנחנו לא יודעים אם הוא חי או מת. 
178 ימים שממשלת ישראל מענה אותנו. מורחת אותנו. מחבלת בעסקאות. משקרת לנו, לועגת לנו. 

אני מאי, בן 29. נולדתי וגדלתי בקרית אונו ובשנתיים וחצי האחרונות אני גר ולומד פה בירושלים. אבל הבית השני שלי הוא הקיבוץ. ימי הולדת, חגים, אירועים משפחתיים וחופשות בקייטנה של סבא חיים. חיים שלמים העברנו שם והם נגדעו ברגע אחד. ומשום מה, מי שאחראי לכך עדיין כאן.

ההפגנה הזו היא לא הראשונה ולא האחרונה שלי. השתתפתי בעשרות הפגנות במהלך חיי, אבל תמיד הכי התרגשתי להגיע להפגנה כשסבא היה שם. לא משנה אם בכיכר פריז במהלך הקורונה, בתל אביב לאורך כל תקופת ההפיכה המשטרית, ואפילו כשהיה עומד לבדו עם שלט קטן בצומת נידח וריק מאדם על יד הקיבוץ – האקטיביזם של סבא היה ונשאר מקור השראה בשבילי. 

וכשהוא נרקב בשבי החמאס, אני מרגיש על כתפיי את האחריות להמשיך את דרכו. סבא היה אמן, יוצר, קולנוען, צייר, סופר, ופעיל שלום שתמיד דאג לשים את האדם במרכז. הוא המצפן שמלווה אותי בתקופה הקשה הזאת.

♦

אסון השבעה באוקטובר הכניס אותנו לטראומה. פחדנו לצאת נגד האחראים. פחדנו לדבר ולהשמיע את קולנו. תלינו את תקוותינו בהם. איזה טעות. במשך שנה שלמה הפגנו נגדם, ולפני חצי שנה הם המיטו עלינו את האסון הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל, ועכשיו אנחנו מצפים מהם לתקן? ממש לא! אנחנו דורשים עסקה עכשיו, ואני אומר בקול ברור:

לא תהיה עסקה כל עוד לאלה שאחראים לעשות אותה יש אינטרס ברור נגד קיומה. 

לא תהיה עסקה כל עוד ממשלת האסון מתעדפת מלחמות והיאחזות עיקשת בכיסא על פני חיי האזרחים. 

לא תהיה עסקה כל עוד לממשלת האסון יותר חשוב להרוג ערבים מאשר להציל יהודים.

♦

חשוב לי להגיד: החלפת הממשלה היא לא מטרה. החלפת הממשלה היא האמצעי. 

היא אמצעי כדי שנוכל להשיב את החטופים. היא אמצעי כדי שנוכל להתחיל לשקם ולבנות. היא הצעד הראשון לעתיד טוב יותר.

כי מי שרואה בהחלפת הממשלה מטרת על ייכשל. אבל מי שרואה את מטרות העל האמיתיות לנגד עיניו יבין שהן לא יתממשו תחת הממשלה הזאת. 

אנחנו קוראים לעסקה, ורובנו גם קוראים לעסקה בכל מחיר. אבל פחדנו להגיד מה צריך לקרות כדי שתהיה עסקה. עכשיו כבר יודעים – הם יחזרו כשהם ילכו. 

עסקה עכשיו = הדחה עכשיו.