מאיר ברק לא האמין שהפגנה מול נבחר ציבור יכולה לשנות משהו, ולא העלה על דעתו שהוא יהיה המפגין הכי מתמיד והכי עקשן בין מאות אלפי המפגינים הנחושים והעקשנים, אבל הנה: כל בוקר, שישה ימים בשבוע, 31 שבועות – הוא מתייצב מול ביתו של דיכטר לשיחת הבוקר היומית (כלומר למונולוג הבוקר כי דיאלוג אין. דיכטר לא עונה)
הכל החל כשמאיר הגיע להפגנת יוצאי שב״כ, חברים לשירות של דיכטר, בגינה שמאחורי ביתו. וגם לשם לא היה מגיע לולא שמע שהם כתבו לו מכתב, ודיכטר… לא ענה וגם לא הסכים לפגוש אותם. משם הדרך להתמכרות כבר נסללה. מכיוון שלהפגין מאחורי הבית כשאיש לא רואה ולא שומע לא נשמע למאיר רעיון יעיל, הוא החליט לעבור אל לפני הבית, אלא ששם היו בעיות אבטחה שלא איפשרו הפגנה. זה מה שהוליד את הרעיון היצירתי – לצעוד בבודדת ובשקט והלוך ושוב על המדרכה שממול, בלי זמבורות ובלי רמקולים, רק לדבר. עם דיכטר (כלומר אל דיכטר שכאמור – לא עונה). ואת זה הוא עושה כבר 180 פעם ועוד היד נטוייה (עד שתתחלף הממשלה כדבריו). כאותו אזרח אמריקאי בזמן מלחמת ויאטנאם שהפגין לבדו מול הקפיטול. שבועות וחודשים.
למכורים לסרטוני ״בוקר טוב, מר דיכטר״ אין ספק שמתפתחת שם מערכת יחסים אינטימית לגמרי. בין מאיר ברק המפגין הבודד לבין דיכטר השר השותק. ובאמת, אדם שהכיר היטב את דיכטר מתקופת השב״כ סיפר למאיר שדיכטר מאופיין בעקשנות ובנחישות אינסופיים, אבל אפילו הוא כנראה לא נפגש בעקשנות כמו של מאיר. ״אין לי ספק שהוא עוד יזמין אותך לקפה״ – אמר.
אנחנו מחכים בסבלנות. ועד אז פותחים כל בוקר בסרטון היומי שמאיר משגר. הסרטון שמאיר עצמו מצלם ומקליט את השיחה שהוא מנהל עם השר השותק. בוקר בוקר וענייני היום של אותו הבוקר:
לסרטונים נוספים – כאן
תגובה אחת
מקסים כל הכבוד אסתי