תפריט
דווקא הבוקר, בוקר חג האין-חירות, הגענו 200 פעילות למרכז תל אביב לזעוק שכבר 200 ימים ולילות ארוכים שיש חטופים בעזה, ושאף אחת לא חופשייה עד שכולנו חופשיות.
הימים עוברים, החיים פה ממשיכים וההיעדרות שלהם מנורמלת, מושכחת, כשכל יום שעובר החטופים נמוגים לנו. אין לנו את הפריוולגיה לשבת ולא לעשות הכל שיחזרו. לוותר עליהם זאת לא אופציה. 200 ימים עברו ויש מי ששכחו שבלי החזרת החטופים אין לישראל זכות קיום.
לממשלה שבגדה בהם, ואיפשרה את חטיפתם – אין זכות קיום. לנתניהו אין מנדט לא להחזיר אותם. רק הפסקת אש ועסקה תציל ממוות.
