חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

הגיע הזמן לדבר על היום שאחרי

ד״ר מאיה מרק אוני׳ ת״א עורכת כתב העת ״מעשה משפט״

הגיע הזמן לדבר על היום שאחרי.
1. מליוני ישראלים מבינים כיום שבמשך עשרות שנים הם מממנים בכספי המיסים שלהם את חורבן מדינתם, אורח חייהם ועתיד ילדיהם. שגם אם ההפיכה הנוכחית תבלם, ניסיון ההפיכה הבא נמצא מעבר לפינה.

2. חובה להבחין בין המאבק האידיאולוגי שמנהלות המפלגות הדתיות והחרדיות לחיסול הדמוקרטיה הישראלית ובין המאבק של ראש הממשלה ומפלגתו שהוא אינטרנסטי ואישי. השני יחלוף עם ביבי גם אם זה יקח זמן. הראשון הוא עקרוני. בלי חוזה אזרחי חדש ישראל תהפוך למדינת עולם שלישי דתית ונכשלת שילדינו לא יוכלו לחיות בה.

3. ישראל הדמוקרטית צריכה להכריע האם היא מתעקשת על המודל הממלכתי או הולכת לקראת כללי הסדרה חדשים בין מגזרים ושבטים. צריך לומר שהמודל הממלכתי איננו אבוד. מעבר לכל דבר אחר, יש כאן שני ציבורים – הדתי והחרדי – שילדיהם אינם מקבלים ולא קבלו מעולם חינוך דמוקרטי. ציבורים שהורשו – במימון המדינה – להקים מערכות חינוך אוטונומיות ופוליטיות. זה יכול להשתנות בדור.

4. חייב להיות תיקון שורש ביחסי חילונים-חרדים בישראל. המודל לפיו חלק הולך וקטן של האוכלוסיה מממן – בניגוד לרצונו – חלק הולך וגדל באוכלוסיה אינו יכול להמשך לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה מוסרית. הסיפור הזה נגמר. אל תקנו לרגע את השיח של “שנאת חרדים”. הוא לא יותר ממניפולציה זולה שנועדה להותיר את המצב על כנו.

5. כל המחקרים והמודלים הכלכליים מהבנק העולמי ועד בנק ישראל ראים שהמצב הזה יוביל את ישראל לפשיטת רגל. ממשלות ישראל לדורותיהן התעלמו מכל הנתונים והתחזיות ואפשרו לטירוף הזה להמשך בגלל שיקולים קואליציוניים. לא עוד.

6. חוקה לישראל. לפני שהופכים את הדרישה לחוקה לדרישה המרכזית של המחאה חייבים לקחת בחשבון שהרכב הכנסת הנוכחי הוא ההרכב הגרוע ביותר בתולדות המדינה לחקיקת חוקה דמוקרטית וליברלית. לא בטוח שזה כדאי. מינוי ועדה ציבורית שתתחיל לעבוד – כן. מסמך מוגמר שתסכים עליו הכנסת הכי דתית ולאומנית בתולדות המדינה – ממש לא.

צעדים אופרטיביים:


7. לנטוש לאלתר את שיח ה”אחים” ולעבור לשיח שכלתני של הסדרת זכויות וחובות. מי שקם על אחיו האזרחים איבד את זכותו לדרוש מהם הקרבה ונתינה. ברגע שקבלו לידיהן את הכוח לעשות זאת, המפלגות הדתיות והחרדיות פירקו במו ידיהן את הסולדיריות הישראלית. הן בחרו לתקוף באלימות את הציבור החילוני ואת ערכיו. הן בחרו לפעול לבזיזת נכסיו הרוחניים והגשמיים. הן השיבו בסטירת לחי מצלצלת על שנים של גילויי סולידריות, נשיאה בנטל (וכן, גם ללכת לישיבת הסדר ולשרת שליש מחייל חילוני זה לא שוויון בנטל) והרעפת תקציבים. החגיגה הזו נגמרה. מי שבחר לשנות את החוקים צריך היה להביא בחשבון שיהיה לכך מחיר כשיצא לדרך.

8. להבין עד כמה המנוע הכלכלי משמעותי. הפרויקט הדתי של ההתנחלויות והישיבות הקיצוניות שבהם מתחנכים סמוטריצים ורוטמנים והפרויקט החרדי של הקצבאות והכוללים מתאפשרים קודם כל כי הציבור החילוני מממן אותם. זה חייב להפסק.

9. חינוך. בטווח הבינוני ובטווח הארוך ואם יש עוד תקווה לפרויקט הישראלי זה יעבור רק דרך חינוך. וכאן יש שלוש דרישות שאסור לסגת מהן: ראשית עצמאות לחינוך הממלכתי שפרוץ כיום לעמותות דתיות כך שילדים חילונים ומסורתיים יקבלו חינוך שתואם את השקפת עולמם של הוריהם. שנית, אין לימודי ליבה – אין כסף. ושלישית, חינוך דמוקרטי לכולם על פי תכנית לימודים שלא נכתבת על ידי פורום קהלת (וזה הרגע הורים יקרים ללכת לחדר הסמוך, לשלוף את ספר האזרחות של ילדיכם ולגלות – לחרדתכם – מי כתב אותו).

10. שינוי בהסדרי המיסוי בישראל. אחוז גדול יותר לרשות המקומית, אחוז קטן יותר למדינה. רשויות שירצו להשקיע בחינוך, תרבות, תשתיות, פארקים ורווחה ישקיעו במטרות הללו. רשויות שירצו להשקיע במוסדות דתיים ישקיעו בהם. למודל הזה יש מחירים חברתיים וחלוקתיים מרחיקי לכת. לא בטוח שיש ברירה, לפחות בטווח הקצר.

11. מעבר של מרכז הכובד מפוליטיקה ארצית לפוליטיקה מקומית. שימור אורח חיים וצביון של מרחב ציבורי אינו רק פריווילגיה של דתיים וחרדים. בתור התחלה תחבורה ציבורית בשבת ואיסור על הפרדה מגדרית מכל סוג (ועצם העובדה שבתוך שנים ספורות המובן מאליו הזה התערער צריכה להיות תמרור אזהרה מהבהב).

12. שלילת תקצוב ממוסדות חינוך שחותרים תחת ערכיה הדמוקרטיים של ישראל.

13. הקמת המפלגה החילונית. מפלגה שאינה מחוייבת לשום מחנה פוליטי ותצטרף לכל ממשלה שתקום ובלבד שיתמצלאו דרישותיה בתחום הדת והמדינה: רפורמה בחינוך, רפורמה בחלוקת הסמכויות בין השלטון המקומי והארצי ורפורמה במיסוי.


14. והערת סיום על השמאל הציוני שנטש בשלושים השנים האחרונות את כל המאבקים הללו. הביטו על הימין הדתי שמייצג אוכלוסיה קטנה מאוד אבל הצליח בתוך כמה שנים לבנות אליטה, להקים מכוני חשיבה (מי אמר קהלת), לבנות כוח פוליטי, לפתוח ערוצי תקשורות ומכינות – וכך לשנות את זהותה של המדינה. הימין הדתי הפך רעיונות שנראו קיצוניים ושוליים לתכניות עבודה ממשלתיות. אם נותרה לשמאל הציוני זכות קיום היא עוברת במאבק אחד ויחיד: לאמץ בחזרה לחיקו את כל הגנרלים שבאיוולתו הוא בעט החוצה ויחד לצאת למאבק כדי לשכנע את הציבור הישראלי שאחרי 75 שנים מדינת ישראל זקוקה לגבולות, שההתנחלויות המבודדות הן סכנה בטחונית ושגם הן, כמו כל האסונות האחרים שהוזכרו כאן – הן כפיה דתית.

25 תגובות

  1. מסכים עם כל דבר הפחד שלי היא שה פוליטיקאים שלנו, מרכז שמואל לא למדו לקח וימשיכו לנסות פלפס פשרות לא רציניות. יש לבדוק בעשרים עניים כל דבר שהם עושים במיוחד גנץ

  2. חזון מצויין וצודק, אך נעדר שיוויון לכל ומתעלם לחלוטין מפתרונות צודקים למגוון קבוצות באוכלוסיה שלנו, כגון העם הפלסטיני, דרוזים וערביי ישראל. ללא התייחסות לסוגיות הללו ומתן צדק ושיוויון לא נוכל לקרוא לעצמנו דמוקרטיה.

  3. חוקה ללא פשרה – היום.
    חבל שהדר׳ פוסלת את הכדאיות.
    מי שהביא לפינוי שטחים ולהסכמי שלום היו ממשלות הימין. היום בזכות המאבק ניתן ללחוץ ולהגיע להסכמות הדתיים בענין חוקה, כיוון שהם יהיו מוכנים לויתורים ולא לאבד את השלטון.
    זו אולי ההזדמנות האחרונה לפעול לחיזוק הדמוקרטיה בישראל.

    1. מסכימה עם כל מילה. סוף סוף מישהי מקלפת את המסווה של מה שקורה עכשיו וקוראת לילד בשמו. גונבים לנו את המדינה מול העיניים והאופוזיציה נותנת לזה יד. אם צריכה להיות מלחמת אזרחים, שתהיה. ככל שהצד הליברלי יבין מהר יותר שאין עם מי לדבר, ככה הסאגה הזאת תעצר מהר יותר. להסיר את הכפפות ולהלחם, עם כל הכאב. ישראל צריכה חוקה שתגן עליה , בדיוק מתופעות כאלה, כמו נתניהו, רוטמן, לוין ,סמוטריץ וכל השאר.

  4. חוקה – ללא פשרה- היום.
    חבל שהדר׳ פוסלת את הכדאיות. מי שהביא לפינוי שטחים ולהסכמי שלום היו ממשלות הימין. היום בזכות המאבק, ניתן ללחוץ ולהגיע להסכמות דתיים בעניין חוקה (חוק יסוד החקיקה) כיוון שהדתיים יהיו מוכנים לויתורים כדי לא לאבד את השלטון.
    זו אולי הזדמנות הסטורית לבסס את הדמוקרטיה בישראל וחבל שאנרגיות ההפגנות לא מדגישות: חוקה לישראל.

  5. ראשית, אני באמת ובתמים מאמין ומסכים לכל מילה! הלוואי הלוואי, כן יהי רצון!!
    אבל, וזה אבל גדול – ההיסטוריה מוכיחה שגישת ה”הכל או לא כלום” תמיד נועדת לכישלון.
    מילת המפתח שמפוספסת כאן היא “פשרה” – אנחנו (המחנה הליברלי/הדמוקרטי) לא מנהלים כאן משא ומתן עם עצמנו…

      1. חזון עיוועים.
        המדינה כבר לא שם בעקבות 7.10
        איזה כיבוש, איזו חוקה ?
        מעל חצי מהעם בחרו במפורש ובפעם הבאה הרבה יותר.
        מי שלא ישלים עם כך – שיעזוב

        1. בדיוק. רוב העם רוצה מדינה יהודית וציונית. מי שרוצה לחיות אחרת שיחיה אבל ל יכפה זאת על הרוב, אין כיבוש כי זה שלנו עוד לפני 48, לפני הטורקים והאנגלים. לכי לישון בעמידה, לא תפמפמו ולא כפו ולא תהרסו את המדינה לא ניתן להם

  6. המאמר אכן מפספס את הסיבה העמוקה האמיתית למה הסקטור החילוני מגדל את הדתי. זאת משום שעם חייב מסורת השתייכותית. בית הכנסת שהחילוני לא ילך אליו הוא אורתודוכסי. החילוני זקוק לשמורות טבע יהודי כי אינו טובע את היהדות לעצמו. החילוני זנח את היהדות למי שחרד לה, במקום לייצר את הדתיות היהודי שתשתנה כמו בכל דור ודור בהתאם לערכי החילוניות. כמו שעשה אברהם אבינו כשניתץ אלילים ובחר ביכולת להפשטה על-פני קונקרטיזציה, משה רבנו כשהמליך חופש וצדק חברתי ושינה את שם האלוהים וקרא לו -אהיה אשר אהיה- וכמו שעשה יוחנן בן-זכאי כשביטל את הקורבנות לטובת תרבות של חינוך למחלוקת (בית המדרש). תפיסת ההומניזם החילוני היא רק המשך טבעי לדת משה ונביאי ישראל שהמליכו עונג על-פני איסור וצדק חברתי מעל הכל. על החילוני לנכס ולפרש את היהדות כמסורת המתאימה לו כמו שהתחילו הזרמים המחדשים, ולא להישען על האורתודוכסיה החרדיות והמשיחיות הלאומנית. התחלנו בסדר פסח ויום עצמאות אלטרנטיבי. טקס יום זיכרון יהודי פלשתינאי צריך להיות נחלת כולנו. ועלינו לנכס כך את כל היהדות ולייצר אלטרנטיבה עצמאית של היהדות. כולל הכרה ויחסים אמיתיים עם הדתות האחרות בישראל במקום טיפוח הזרה והדרה.

  7. חושבת בדיוק כמוך אבל לא מאמינה שניתן לשנות- הרבה חילונים גמורים פוחדים להתעסק עם אלוהים, ולא יהיו מוכנים להצטרף למלחמה באג’נדה הדתית, גם אם הם מבינים את ההשלכות האיומות. אני תושבת רעננה, וכבר ניסו אצלנו באחת ממערכות הבחירות המקומיות לרוץ על האג’נדה הזאת- ובאופן אבסורדי, התוצאה היתה קריסה של מפלגת מרץ המקומית ועלייה עצומה במספר המוסדות הדתיים והחרדיים בעיר

  8. מאיה, מסכים עם הניתוח שלך על המצב במדינה כאשר הרוב החילוני תורם ומגדל את המיעוט הדתי חרדי אשר שואף לחסל את הדמוקרטיה ולהשליט משטר דקטטורי דתי פונדמנטליסטי.
    אני סבור כי המאבק היום הוא הוא בין מדינה דתית לא דמוקרטית לבין מדינה ליברלית חילונית דמוקרטית.
    בנוסף למה שכתבת במאמרך אני רוצה להוסיף דבר חשוב. הרבה מדברים אל הדמוגרפיה במדינה שפועלת לטובת הגוש הדתי חרדי. אבל יש לדעת כי 50% מהאוכלוסיה הזאת הן נשים. הן מודרות מעשייה פוליטית, הן מודרות מרכישת ידע ומחונכות לציות עיוור לרבנים. אוכלוסיה זו יכולה להוות מנוף לשינוי בתוך החברה הדתית חרדית לכיוון דמוקרטי ליברלי. כיצד? קודם כל ע”י חינוך. אם הבנים מוסללים להיות אברכים, וללמוד רק למודי קודש, הבנות אינן צריכות להיות אברכיות, הן יכולות ללמוד למודי ליבה, מדעים וכו’ על כן יש צורך לחייב את כל בתי הספר הדתיים והחרדים ללמד את הבנות למודי ליבה. משום מה המנהיגים הפוליטיים לא דורשים זאת ממנהגי הדתיים חרדים בעוד האברך מקבל מלגה, האברכית לא מקבלת דבר, למה האפלייה הזאת?
    דבר שני, התקבעה המסורת שבנות יכולות להצהיר שהן דתיות ובקלות רבה לא להתגייס לצה”ל, למה? אפשר להקים שירות לאומי לכל המצהירות על דתיותן. במסגרת שירות זה יוכלו בנות דתיות וחרדיות לשרת בתוך קהילתן בבתי חולים בתי קשישים דיור מוגן חינוך ועוד ועוד. שירות כזה יתרום לקהילה רבות וגם הבנות ייפתחו לאפשרויות נוספות במטווה חייהן שמסליל אותן כבר בגיל צעיר להתחתן וללדת הרבה ילדים.
    דבר נוסף בנות אלו שגמרו את בית הספר עם תעודת בגרות, אחרי שירותן הלאומי יוכלו ללכת לאקדמיה לקבל מלגות ולהתפתח.
    אני סבור כי מהלך כזה יהפוך את הנשים ליותר משכילות וביקורתיות. זה יאפשר להן גם לערער על סמוכתם הבלעדית של רבנים וגברים לפתח בתוכן מנהיגות שידרשו שוויון זכויות ובכך לקרב את כלל הקהילה לעקרונות הדמוקרטיה.

  9. רק חוקה והסדרת השיוויון בנטל והפרדת הדת מהמדינה (או קביעת גבולות ברורים לה ) יכולים לחלץ את המדינה מהמשבר הנוכחי .
    על דבר אחד ברור ומובן לכל החילוניים ,שאין אפשרות להמשיך במצב הקיים עם החרדים

  10. אופטימיות תמימה על דרכי הפעולה שצריכים להתקיים כדי להחזיר את מדינת ישראל לפסים נורמטיביים עם עתיד בר קיימא.
    לצערי אני מרגיש שחלפנו את נקודת האל ( או ״אח״) חזור, ולהחזיר את השד לבקבוק שפרץ בפרץ בעבוע מטורף כבר לא יקרה.
    ההיסטוריה מלמדת אותנו שפילוג ומחלוקת , ובעיקר בעוצמה ובכמות כזו של אוכלוסיות כמו שקיימת בישראל הנוכחית לא ניתן לגשר או לתקן בסולידריות / הסכמות ורצון טוב – פשוט לא יקרה כי אך אחד לא מוכן לוותר במיל כי הוא בטוח ביוזמתו ובאמונתו.
    ולכן רק אויבנו יוכלו להצילנו – רק מתקפה של אויבנו שחשים את החולשה המדממת שלנו והתפוררות הערכים המחברים את העם הזה תצילנו.
    ככל שהמכה שנחטוף תהיה יותר חזקה ואם יותר נפגעים ככה ייטב לנו במבט רחוק לעתיד.
    רק אחרי שנחטוף מכה ושבר אז נוכל לשבת ולדבר על דרך חיים על בסיס הנקודות שהועלו במאמר המלומד.
    העם היהודי יודע לצאת ממשברים ולתקן את דרכו אבל בדרכי נועם אנו אלופים בלהרוג האחד את השני.

  11. מה שלא נעשה בזמן הקמת המדינה קשה מאד לעשות עכשיו. לפי קצב הריבוי הטבעי כרגע תוך כ 30 עד 50 שנה החרדים יהיו רוב במדינה.
    כיום כל מה שניתן לעשות זה לדרוש שוויון בנטל הביטחוני ללא הבדל בין לאום דת או מגדר, לפי הצעת חוק הגיוס של מפלגת ישראל ביתנו, כלומר שכל צעיר או צעירה בגיל 18 יהודי ערבי דרוזי צ’רקסי חרדי חילוני אברך או מדען, כולם עושה שירות צבאי, ומי שמסרב מסיבות אידיאולוגיות מאבד אזרחות וזכות הצבעה לכנסת. מי שצהל לא מעוניין בו עושה שירות אזרחי חובה אותה כמות של שנים כמו השירות הצבאי. השלב הבא: הפרדת הדת מהמדינה, למעת חוק השבות כפי שהוא כיום, כי חוק השבות זה הסיבה עבורה נוצרה מדינת ישראל. קשה כיום לתכננן איך לעשות את זה, לכן צריך להתחיל במשהו, והדבר היחידי בו ניתן להתחיל זה השוויון בנטל הביטחוני ללא הבדל בין לאום דת או מגדר, לפי הצעת חוק הגיוס של מפלגת ישראל ביתנו, כלומר שכל צעיר או צעירה בגיל 18 יהודי ערבי דרוזי צ’רקסי חרדי חילוני אברך או מדען, כולם עושה שירות צבאי, ומי שמסרב מסיבות אידיאולוגיות מאבד אזרחות וזכות הצבעה לכנסת. מי שצהל לא מעוניין בו עושה שירות אזרחי חובה אותה כמות של שנים כמו השירות הצבאי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מחאות | הפגנות | מעקב חקיקה | קבוצות מאבק | עדכונים מהשטח:
כל מה שחשוב למחנה הדמוקרטי-ליברלי - אצלך בווצאפ

דילוג לתוכן